מה זה "אם"? אף פעם לא ניתחת את כתב היד של עצמך?
"לא. זה נרקיסיסטי מדיי ואין לי זמן לזה. מספיק לי שלפעמים, תוך כדי כתיבה, אני מזהה בכתב היד שלי סימנים של מתח והתרגשות, ואז אני עוצרת ושואלת את עצמי מה קרה. כששתי הבנות שלי הביאו לי כתבי יד של בחורים, לא הוצאתי מילה מהפה. אבל הן, למזלי, כבר יודעות לקרוא את הבעות הפנים שלי ולזהות סימני אזהרה".
לפני 30 שנה, כשכבר הייתה נשואה ואם לשתיים, העזה קורן לפתוח את המכון הגרפולוגי הראשון בארץ (שכיום לדבריה, הוא הגדול ביותר בעולם- 15 גרפולוגים מועסקים בו ומכשירים מדי שנה 200 גרפולוגים חדשים). בכך, נתנה חותמת מקצועית לאהבת כתבי היד שמלווה אותה מאז שהיא זוכרת את עצמה. "בגיל 3 הייתי עומדת כי יום בחזית הבית ומחכה לדוור שיביא שנות טובות ומכתבים" , מספרת קורן ילידת אוסטריה, שעלתה ארצה בספינת מעפילים בגיל 0 חודשים וגדלה בחיפה.
"כשלמדתי לכתוב, התחלתי להתכתב עם מאות ילדים ברחבי הארץ ואספתי את כל המכתבים בתוך ארגז המצעים של המיטה. את המילה 'גרפולוגיה' לא שמעתי מעולם, אבל התפעלתי מהעובדה שלכל אחד יש כתב יד מיוחד. בכיתה ח' גיליתי שאני מוצאת דברים מקבילים בכתבי היד של המורים וגם בשני כצבי יד של ילדות מהכיתה שאבותיהן נהרגו. בעקבות התגלית הזאת התחתי להציג שאלות לחברים לעט שהיו לי ולערוך עליהן מחקרונים".
בכתה ט' הלכתי בעקבות חברה לחוג גרפולוגיה, אבל אחרי הרצאה אחת פרשתי. התרגזתי על המורה שביקש ממני לכתוב בגיר על הלוח, ולא התייחס אלי כשטענתי שכתב יד על הלוח שונה מזה שעל הדף. העדפתי לקנות ספרים וללמוד לבד. בגיל 16 אזרתי אומץ ושלחתי אבחון גרפולוגי למישהו שהתכתבתי איתו. הוא ענה לי תשובה קצרה שאני לעולם לא אשכח: "כשאת מפגיזה אובייקט מסוים בהרבה כדורים, חלק מהם יפגעו". נעלבתי, החלטתי להפסיק להפגיז עד שאהיה יסודית ומקצועית".
בגיל 19 פרשה קורן מלימודי הכימיה בטכניון. היא נישאה לעוזי, מורה דרך במקצועו, וילדה שתי בנות, חווה ודפי. "לא הייתי מסוגלת לחשוב על מטפלת שתגדל אותן ותבשר לי שהן עשו את הצעד הראשון. העדפתי לשבת איתן בבית ולגדול איתן. בין החיתולים לבקבוקים המשכתי לחרוש ספרי גרפולוגיה ופסיכולוגיה ועדיין לא ראיתי בעיסוק הזה ייעוד, או קריירה, אבל אז קרו שני אירועים ששינו לי את החיים: "טכנאי שבא לביתי, לתקן את מכונת הכביסה, שאל במה אני עוסקת והצעתי לו לכתוב כמה מילים על דף. כששמע את הניתוח שלי הוא התלהב והציע לי לפתוח מכון, הרי כל מה שצריך זה חדר עם שולחן ומזכירה, אבל אני עוד לא הייתי בשלה לכך. כעבור כמה ימים, בתי הביאה פתק ממארגנת מסיבת החנוכה שלה, ששאלה מה אוכל להכין לאירוע, סופגניות או עוגה. למחרת, כשפגשתי את המארגנת, סיפרתי לה שאני מתעניינת בגרפולוגיה וגיליתי לה שכתב היד שלה רמז לי שהיא אישה מוכה. היא חטפה הלם. רק בודדים ידעו את סודה. למחרת צלצל אליי פסיכיאטר שטיפל בה והתחיל לצעוק עליי: למה את מתחבאת? למה את לא משתמשת בכלי שקיבלת? הרי את יכולה לקצר תהליכים טיפוליים ולעזור לאנשים".
במשך שנה ישבה קורן בקליניקה של הפסיכיאטר הזה, משקיפה וצופה. עם הזמן, החלה לנתח את כתב היד של כל מי שנכנס לטיפול, אבל למרות החיזוקים שקיבלה מהפסיכיאטר, עדיין לא היה לה אומץ לצאת לעולם. "הכול בגלל הטראומה שספגתי מאותו חבר לעט. פחדתי שאני עוד לא מספיק יודעת, שאני עלולה לטעות ולחבל. כדי לצבור ניסיון, המשכתי לבדוק מאות כתבי יד של שכנים ומכרים, בחינם".
יום אחד התקשר אליה מנהל כוח האדם בחברת "סולל בונה", שבתו נעזרה בה בקבלת הכוונה מקצועית. הוא סיפר שהחברה פרסמה מודעת דרושים למשרת מהנדס בחו"ל, ושהגיעו אלפי פניות. "הוא אמר את חייבת לעזור לי, וזו הייתה העבודה המקצועית הראשונה שלי. מאז, התחלפו ב 'סולל בונה' ארבעה מנהלי כוח אדם, ואני עדיין עובדת עם החברה ועם עוד תאגידים מובילים במשק. הרבה מעסיקים אפילו לא משתמשים במונח גרפולוגיה. כשמגיע עובד חדש הם אומרים 'נעשה לך חנה קורן ונראה'. סומכים עליי מפני שאני מתרכזת אך ורק בכתב היד, והאגו שלי בכלל לא שם".
את לא מייעצת?
"לא. אני כמו הגשש הבדואי שרואה עקבות של גמל וידוע לתאר איזו דבשת הייתה לו ולאן הוא הלך. אני הולכת עם פנס, בודקת מה שמישהו השאיר על נייד, ומראה את השביל למי שנמצא על פרשת דרכים או בדרך חשוכה. המקסימום שאני מרשה לעצמי להגיד זה 'אילו הייתי במקומך, הייתי עושה כך וכך'. מה שכן, אני מפנה אנשים ליועצים שהכי מתאמים להם. כתב היד שלהם מגלה לי מי מהם זקוק לפסיכולוג ומי יפיק יותר תועלת מריקודי עם".
חנה קורן בטוחה מאד ביכולותיה ולא מהססת להביא עוד ועוד דוגמאות לביצועיה. "אני נותנת חוות דעת במשפטים, בארץ ובעולם. בלונדון התבקשתי לנתח כתב יד במחברת שנמצאה בזמן שיפוץ בית ישן בליברפול. אחרי שאמרתי שה 'כותב הוא איש מפחיד הסובל משורה של הפרעות נפשיות ותוקפנות כלפי נשים' , גילו לי שזה כתב היד של ג'ק המרטש. בקפריסין השוויתי בין כתבי יד שהופיעו בדרכונים מזויפים והצבעתי על האיש שתברר כי פתח בביתו משרד הגירה פרטי. עם כל הצניעות, אני לא חושבת שיש בעולם עוד גרפולוג עם ניסיון מוכח ורב שנים כמו שלי. יש גרפולוגים שיגידו 'אם יש לך גימל כזאת, סימן שאת כזאת' וזה טיפשי. זה כמו להגיד 'אם יש לך איחור במחזור, סימן שאת בהריון'. אסור לגרפולוג להתבסס רק על סימן אחד. הוא חייב להסתכל על המכלול, לעשות בדיקות מעבדה של לחץ ותנועה. אני, כמה שאני בלגניסטית, כתבי היד מסודרים אצלי בקלסרים. זה קודש הקודשים. אני מכורה לכתבי יד. כל כתב חדש מדליק אותי כמו הרפתקה".
במעלית בניו יורק, מספרת קורן, התנפל עליה פעם גבר זר, התכופף ונישק את כפות רגליה. "גם כשהוא הזדהה כמי שהשתחרר מהכלא בזכותי, לאחר שהוכחתי שההודאה הוכתבה לו ונוסחה על ידי אחרים, לא נזכרתי בשמו. הסיפוק שלי נובע לא רק מהעובדה שלקוחות גדולים, שהתחילו איתי לפני שלושים שנה, לא עושים צעד בלעדיי, אלא בעיקר מהידיעה שעזרתי לאנשים לחולל שינויים בחיים שלהם".
מפורסמים על הנייר
הספר "זוגיות בכתב היד" גדוש בכתבי יד של מפורסמים, מקומיים ובינלאומיים, מתחומים שונים. "עוד לא פגשתי אדם שסירב לתת לי את כתב היד שלו, אומרת חנה קורן, ומסבירה: "מה הנושא שכל אדם הכי אוהב לדבר עליו? הם יודעים שאני באה ממקום לא שיפוטי ולא ביקורתי, אלא זורמת איתם, עם הסימנים שעל הדף".
אצל ציפי שביט ומני פאר מצאה קורן "כתב מהיר עם שוליים צרים המלמדים על נוכחות חזקה, כושר הבעה מהיר וגם על פטפטנות". בכתב היד של דנה דבורין אבחנה "אלמנטים ילדותיים למכביר" וקבעה כי היא "שייכת לילדותיים המקסימים". על דודו טופז נאמר: "הדף מאורגן ומסודר, החתימה גדולה, בלתי קריאה ועם תוספות שנראות כמו מדליות. שאפתן מאד, קשה לו לנוח על זרי הדפנה". על צביקה פיק: "יש בו נוקשות כפייתית וחתירה לשלמות". על גדי סוקניק: "מחוייב לשמור על תדמית ייצוגית, אבל יש בו טבעיות וספונטאניות ואין פער בין מה שהוא משדר לבין מה שהוא חש". ועל אהוד ברק: "הוא יודע את דרכו, משרה בטחון וחשוב לו להגיע לתוצאות בדרך הקצרה".
<<< לכתבה "שחור על גבי לבן" עמוד הקודם
לכתבות נוספות בנושא גרפולוגיה ב'ידיעות אחרונות' >>>
|
