מאחורי הקולות, מאחורי התמונות, מאחורי המילים

רון ארד: בלשן, רב ומומחה לברידג'

את -עיקר המאמצים השקיעו עד היום בישראל בתיק "חום הגוף" - תיק החקירה בפרשת היעלמותו של הנווט השבוי רון ארד אורי לובראני מי שהיה הממונה על הטיפול בנושא, חיפש נתיבים לליבו של נביה ברי, מנהיג ארגון אמל, שחטף את ארד לובראני שמע על איש עסקים לבנוני-שיעי הפועל באפריקה שמקורב מאוד לברי ותורם לו ולארגונו כספים רבים. האיש כונה במוסד בשם הקוד "התייר, שבתאי קלמנוביץ', איש עסקים ומרגל רוסי שעמד בקשרי מסחר עם "התייר", תיאם ללובראני פגישה עימו בריביירה הצרפתית. לובראני מלווה בשני נציגים מטעם מערכת הביטחון, דרש בפגישה לקבל אות חיים מרון ארד הוכחה לרצינותו של "התייר".
קצין הביטחון של אמל, מוסטפה דיראני שהחזיק בנווט השבוי קיבל מברי הוראה לספק מכתב מארד באנגלית באותיות דפוס. ברי גם שלח לדיראני מצלמת פולארויד שבה הוא צילם את ארד שתי תמונות. תחת עינו הפקוחה של דיראני כתב ארד כמה משפטים קצרים.

לימים, במאי 2000, בראיון טלוויזיוני שנתן דיראני ממתקן החקירות של יחידה 504 בו הוחזק, הוא סיפר כי ארד בכה כשכתב את המכתב. בהמשך העביר ברי לדיראני מצלמת וידיאו, והנווט הישראלי צולם כשהוא אומר כמה מילים ומעשן. המכתב ותמונות הפולארויד הועברו לביירות, ומשם לכתובת מוסכמת באירופה, שם אסף אותם "התייר" ומסר אותם ללובראני וצוותו. המכתב הגיע סוף-סוף לישראל, אך עוד לפני שהוא הועבר למישהו מבני המשפחה הוא נשלח לסדרת בדיקות מקיפה ביותר.
"כמובן שחוות הדעת של המשפחה היא חשובה ביותר", מסביר תדהר "עם כל הכבוד לאמצעים הטכנולוגיים השונים, הרי שאין כמו היכרות אישית, קרובה ואינטימית של הנעדר ואין כמו מבט של רעיה או אם כדי להעיד על האותנטיות של ראיה מסוימת. "יחד עם זאת, חשוב להקפיד גם על שורה של כלים נוספים, מדויקים ככל האפשר כדי לברר בעיקר שלוש שאלות: האם מדובר בחפץ הקשור באמת לנעדר? היכן, איך ומתי נוצר החפץ הזה והאם אפשר לנצל את הממצאים העולים ממנו כדי להבין היכן מחזק הנעדר? האם הנעדר ניסה להשתמש בחפץ כדי לנסות להעביר אלינו מסר מוצפן כולשהו?"

בקהילת המודיעין הישראלית חשדו כי מדובר בפברוק מתוחכם שמטרתו השגת שחרור אסירים בישראל. המכתב מארד הועבר לשב"כ, ליחידת פענוח הצפנים וליחידה הטכנולוגית של אמ"ן למעבדת המסמכים של המוסד, למשטרת ישראל ואפילו לידי גרפולוגים שחתמו על הצהרת סוריות מיוחדת. בסיכום של אמ"ן לבדיקת המכתב שהגיע בנובמבר 1987 - סיכום הנחשף לראשונה - נאמר: "המסמך עבר בדיקת מעבדות המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל אשר קבעו כי טביעות האצבע שעל גבי המסמך אינן מספיקות להשוואה.
לא ניתן לקבוע מפאת חוסר במסמך השוואתי את מועד כתיבתו והאם יש ייחוד לנייר וסוגו. הציור על גבו של המסמך נכתב באותו עט שנכתבו האותיות. אין אפשרות לערוך השוואת כתב יד בין המסמך לבין דוגמאות כתב יד שהועברו למשטרה על ידנו. "בלשן, רב ואנשי אקדמיה שהוצג להם המסמך לא מצאו בו קוד או משמעות כלשהי.

יחידת פענוח הצפנים באמ"ן 8200 בדקה את המסמך ולא מצאה בו כל קוד ואו צופן. איש שב"כ המתמחה בברידג' (ארד נהג לשחק ברידג' - ר.ב.) בדק את המסמך ולא מצא בו סימן לקוד מסוים הקשור למשחק". -המסמך גם הועבר לבדיקה של שלושה גרפולוגים שקיבלו דגימות מכתב ידו של ארד - מחברת מקורס טיס ועוד אחת, מאוחרת יותר וכן כרטיס אשראי של רון עם החתימה שלו שנאסף בידי איש אמ"ן שהגיע לביתה של אשתו תמי.
שניים משלושת הגרפולוגים, ציפורה להב וישראל אודם, "זיהו בסבירות גבוהה ביותר את כתב ידו של הנווט רון ארד כזה שכתב את המסמך הגרפולוגית חנה קורן לא יכלה לקבוע בוודאות. כל הגרפולוגים בדעה כי מדובר בכתיבה טבעית ואין לפנינו ככל הנראה מקרה של הונאה. כמו כן סבורים הגרפולוגים כי מדובר באדם אשר שרוי במצוקה קשה מאוד המכתב הועבר לאחיו של רון ומשם לאמו בתיה ולאשתו תמי. למרות שהמכתב נכתב באנגלית, שאינה שפת אמו של רון, אמרו השתיים כי הן בטוחות שמדובר ביקירן.

בסופו של דבר ולאחר בדיקות נוספות הוחלט כי המכתב הזה, כמו גם מכתבים נוספים שהגיעו מ"התייר" הם באופן ודאי של ארד פרטים אישיים שונים שצוינו בו (למשל כשפנה לבתו יובל בנקבה ולא בזכר) הוכיחו את האותנטיות שלו. גם שתי תמונות הפולארויד עברו בדיקות קפדניות ונקבע כי למרות הזקן ולמרות שרון נראה מוזנח ומבוגר מכפי גילו הרי שמדובר ברבר האמיתי. היו אלה ההוכחות היחידות שהגיעו מרון ארד עד לפרסום קלטת הווידיאו בשנה שעברה. אחרי שהתקבלו ההוכחות לאמינותו של "התייר" נמשך המשא ומתן עם תנועת אמל על שחרור רון ארד באמצעות המתווך ובמקביל בפגישות של נציגים ישראלים עם דיראני. בפגישות דובר בין היתר על תשלום של כסף תמורת שחרור הנווט, וכן על סכום כסף גדול שישולם לדיראני תמורת קלטת הווידיאו התוכנית כולה קיבלה אישור עקרוני, אלא שרבין, שספג ביקורת קשה על עסקת ג'יבריל" הורה להמשיך ולהתמקח עם ברי על דרישתו לשחרר מאות מאנשי אש"ף.
היות שגם לאחר העינויים שעבר עדיין לא היה ברור אם הוא דובר אמת, ביקשו ממנו חוקריו להעלות על הכתב חלק מהדברים שאמר והעבירו אותם לבדיקת גרפולוג דובר ערבית. גם פתקים שהעביר דיראני לשייח' עובייד במהלך מאסרו, בהם נרמז כי רון ארד נמצא באיראן, הועברו לגרפולוג. כולם חזרו ללא מסקנות. הגרפולוג לא יכול היה לקבוע אם דיראני דובר אמת או משקר לעיתים נדרשה מערכת הביטחון להשתמש בניתוח של קלטות וידיאו כדי להפריח טענות נגדה. כך למשל, כשבתגובה לחטיפת השייח' עובייד פרסם ארגון החיזבאללה קלטת בה נראית לכאורה הוצאתו להורג בתלייה של הקולונל ויליאם היגינס, קצין נחתים אמריקאי שנחטף כשנה קודם לכן.

בתו של הקולונל כריסטין, ששהתה באותו הזמן במחנה קיץ ראתה בתמונות ששודרו בטלוויזיה את אביה משתלשל מחבל ונתקפה היסטריה. העדות המצולמת המצמררת גרמה לזעזוע בארה"ב וגם ללא מעט ביקורת כלפי ישראל. באמ"ן החליטו להעביר את הקלטת המטושטשת למעבדה משוכללת ביחידת התצפיות של המודיעין. בעזרת מכשור הצליחו לבודד כמה תמונות מתוך הסרט ולהגדיל ולשפר אותן באופן משמעותי (הישג לא פשוט באותם ימים), כך שניתן לראות בבירור כי היגינס לבוש בבגדים חורפיים שלא מתאימים לחורש יולי בביירות. ישראל סיפקה את הצילומים הללו לנציגות הסי-אי-איי בשגרירות ארה"ב כהוכחה ל"חפותה". כשהוחזרה גופתו של היגינס חפפו הבדיקות הפתולוגיות את הממצאים הישראליים: סיבת המוות הייתה בכלל דקירה בצוואר של הקולונל ולא תלייה.