"הגרפולוגיה נלחמת על כבודה"

פורסם ב"הארץ": 6.2.2006
עמוד 1 מתוך 2

מאת חיים ביאור

בשנים האחרונות תפסו הראיון האישי והמבדק הפסיכומטרי את מקומו של המבחן הגרפולוגי ככלי לסינון עובדים. הגרפולוגית חנה קורן מסבירה זאת ב"קנאה של הפסיכולוגים" ואומרת כי אם אתי אלון הייתה עוברת מבחן גרפולוגי פשוט היא לא הייתה מתקבלת לעבודה.

בנובמבר האחרון נדון דוד רוט, עובד וותיק לשעבר של סניף בנק המזרחי בבני ברק, ל-3.5 שנות מאסר בפועל, לאחר שהורשע בגניבה של 4.7 מיליון שקל מחשבונות של לקוחות.
בדומה לאתי אלון, יועצת ההשקעות מהבנק למסחר שמעלה בכספי הבנק בהיקף של מאות מיליוני שקלים, רוט ידע לרכוש במשך השנים את אמונם של לקוחות רבים, שהכירו אותו אישית, ובאחת נעלמו מהסניף סכומים שמצאו דרכם לחשבונות הבנק של לקוחות שונים המקורבים לרוט, לרבות החשבון של הוריו.

למאמר "הגרפולוגיה נלחמת על כבודה" בגרסה הסרוקה >>

הגרפולוגית הוותיקה חנה קורן אומרת כי אילו הבנק למסחר והמזרחי השכילו להפנות את עובדי המפתח המועסקים בהם לבדיקה גרפולוגית בטרם התקבלו לעבודה, סביר להניח שמקרי המעילה שהתגלו בהם לא היו מתרחשים. "כתבי היד של אלון ורוט היו בוודאי מסגירים את אופיים הבעייתי של עובדים אלה והדבר היה מאפשר להנהלות הבנק למסחר והמזרחי להחליט לא לקבלם לעבודה - או להפנותם לבחינת מיון מסוג אחר - פסיכומטרית, למשל - שהייתה מאששת את החשד שהיה עולה בבדיקה הגרפולוגית", אומרת קורן. לדבריה, "תמוה הדבר שדווקא גופים פיננסיים דוגמת הבנקים, החייבים לבצע סינון קפדני בכל הקשור לקבלת עוברים חדשים, ממעטים להשתמש בגרפולוגיה כאמצעי לאבחון מוקדם של מועמדים העלולים לגרום נזק למקום העבודה.

כלי מרכזי אבל לא בלעדי

ההתאוששות המורגשת בפעילות המשקית יצרה ביקוש מוגבר לכוח אדם ברוב המגזרים, החל מחברות ההיי-טק, דרך מקצועות בתחום שוק ההון והתיירות ועד לתעשייה המסורתית. למרות הצורך בעובדים חדשים, המעסיקים מפעילים אמצעי סינון קפדניים בנוגע לקליטתם. ואולם האופציה הגרפולוגית אינה תופסת אצל המנהלים מקום גבוה בסדר העדיפויות בתחום המיון של עובדים חדשים.

"הגרפולוגיה מאתרת תכונות אופי ונטיות של מועמדים בלי הנחות ובלי פרוטקציה, שהרי הבודק הוא איש חיצוני שאינו מכיר את המועמד"

הכלי הנפוץ ביותר אצלם הוא הראיון האישי ואחריו - המבדק הפסיכומטרי שמבצעות חברות המיון, לעתים החברות מזמנות את המועמד לראיון נוסף, בעוד שהמבחן הגרפולוגי נשאר כאופציה אחרונה, אפילו שולי. "רוב המחקרים אודות הגרפולוגיה, לרבות המסקנות ברבר חשיבותה המועטה כביכול, נעשים על ידי פסיכולוגים", אומרת קורן. "אין זה סור שהפסיכולוגים אינם נלהבים מהגרפולוגיה. הם מרבים לטעון שאי אפשר להוכיח את התוקף של מבחנים גרפולוגים וכי במקרה הטוב הגרפולוגיה היא רק כלי אחד מני רבים בתחום האבחון של עוברים מתאימים לארגונים. אך לדעתי, יחסם של הפסיכולוגים אלינו נובע לא מסיבות ענייניות, אלא מטעמי קנאה מקצועית ותו לא".

לדברי קורן, הגרפולוגיה היא כלי מרכזי במיון מועמדים לארגונים אף כי אכן, אין להשתמש בה באמצעי אבחון בלעדי. "אני עובדת עם חברת היי-טק ברמת החייל שמחלקת שירות הלקוחות שלה העסיקה שלוש עובדות שכל אחת מהן מלאה אנרגיה. עורף האנרגיה בקרב עובדות אלה הפך להיות גורם מזיק בעבודת המחלקה, מכיוון שהוא פעל גם בכיוון השלילי ויצר מרירות אצל חלק מלקוחות ההברה. יעצתי למנהל משאבי האנוש להפנות אלי קבוצה של מועמדים לעבודה בחברה.
ערכתי לכל מועמד מבחן גרפולוגי ובחרתי מתוכם מועמדת שלפי כתב ידה התבררה כבעלת מזג רגוע, בניגוד לאופי הסוער של שלוש העובדות האחרות במחלקת שירות הלקוחות. שילבנו את העובדת החדשה 'השקטה' בעבודת המחלקה והדבר התברר כהצלחה: העובדת הזו השפיעה מאופייה המתון גם על עמיתותיה בעבורה, האווירה הכללית במחלקה הפכה 'מאוזנת' יותר, והעיקר הוא שתגובת הלקוחות השתפרה מאוד". לטענת קורן, המבדק הגרפולוגי למועמדים לעבודה עולה בחשיבותו לעומת הראיון האישי.

"הגרפולוגיה היא כלי 'אמיתי': היא מאתרת תכונות אופי ונטיות שונות של מועמדים, לטוב או לרע, על פי כתב ידם, בלי לעשות הנחות לאיש. כאן אין אפשרות לפרוטקציה, שהרי הגרפולוג הבודק את כתב היד הוא איש חיצוני שבדרך כלל אינו מכיר אישית את המועמד לעבודה. לעומת זאת, בראיון האישי, מועמדים רבים מסוגלים לערוך הצגה משכנעת של עצמם ולהסוות את אופיים האמיתי. יש מועמדים שפיתחו מיומנות לתעתע במנהלים המראיינים אותם. הם באים לפגישה בלבוש מרשים, מפליגים בתיאור תכונות האופי שלהם על פי דרישות התפקיד, כמעט כמו בסטודיו למשחק".

אפשר לעבוד גם על גרפולוגים, על ידי הקפדה על כתב יד מסוים. "לא ניתן להטעות את הגרפולוגים", טוענת קורן. "כתב היד מורכב ממאות פרמטרים, כאשר מהירות הכתיבה היא מרכיב חשוב. כדי לעבוד על הגרפולוג עליך לכתוב לאט, כדי שיהיה לך מספיק זמן לחשב נתונים כמו גודל האותיות, הזוויות שלהן, הרווח בין מלה למלה, הסיומת של האות האחרונה בכל מלה או העובדה שהכתיבה על הדף החלק נעשית בשורה רוחבית ישרה או בשורה שאינה יציבה, טקסט הנכתב באיטיות מעורף חשד שהכותב אינו איש ישר".

המאמר "הגרפולוגיה נלחמת על כבודה" - לעמוד הבא >>