|
כמו שבנאדם נורמאלי זוכר פרצופים שעוברים לידו בחייו, כך חנה קורן זוכרת כתבי-יד. באופן מדהים ומהמם לגמרי. יושבת ליד שולחן-העבודה במשרדה שבאחוזה, ומוקפת בערימות של ניירות מכל הגדלים והצבעים, ישרים ומקומטים ומכוסים בכתבי- יד במבחר מטמטם, כל המפה הקיימת של כתב-היד האנושי. וכמו קוסם השולף ארנבים מהכובע או מהשרוול, שולפת החוצה כתבי-יד באופן מקרי לגמרי, ומבלי להסתכל על החתימה או על הכותרת בראש הדף, מרביצה מונולוג, כאילו היתה מדברת על ידידם קרובים ומוכרים מגן-הילדים.
"תראי את הכדורים הקטנים שאברהם מנצ'ל, המאמן הלאומי, מצייר באותיות שלו. כשצלצלתי אליו כדי לבקש רשות לפרסם את כתב-היד שלו בספר שלי, שאל אותי: למה לך לפרסם? אמרתי לו: כי אתה מצייר כדורים קטנים באותיות. הוא השיב : אני? – מה פתאום? או תראי את כתב- היד של עו"ד צבי לידסקי עם כל השיפודים באותיות. הוא משפד את האנשים. והנה ליובה אליאב, כזה אדם מתוק, תראי איזו עדינות בכתב, איזה חום, איזו אנושיות. ומה דעתך על תומרקין? כתב משתולל אמיתי, משוגע כזה, סוס פראי, פרא-אדם, לא אכפת לו מה אומרים עליו, או איך הוא נראה. או קחי את כתבי-היד של השניים האלה דוש וקישון, דומים להפליא. ממש דומים.
"בכתב-היד של קסאביירה הולנדר, זונת- הצמרת היהודייה. היתה לי ממש הפתעה. אצלה הייתי מצפה שהחלק התחתון שלאותיות יהיה יותר מפותח מהעליון, אבל לא. אצלה הכל מתחיל ונגמר בראש, ורואים את השאפתנות החזקה, את כושר הדיבור והכתיבה, הרצון להוכיח את עצמה, להיות מפורסמת וחשובה. המצחיק הוא, שיש דמיון גדול בין הכתב שלה, לבין כתב-היד של נזירה אחת מעין-כרם. רק שאצל הנזירה יש יותר שילוב ושקט פנימי.
"בכתב-היד של חנה אין כל מקום לטעות או תהייה: מיד ידעתי מי הוא הכותב. רואים כשרון דרמטי בלתי רגיל, יכולת שימוש מעולה בכל הגוף, במימיקה, ולא משאירה שוליים בשום מקום. היא ממלאה את כל הדף והבמה. רואים גם רגישות באזור הרגליים, בנון סופית, היא כאילו נשענת על רגל שמאל. גם שני כתבי-היד של מוטה גור מעניינים. עם רווח של כשלוש שנים ביניהם. הראשון, הוא כתב-יד של גנרל, איש-הצבא מס' 1, מאוד בטוח בעצמו, בכתב השני רואים שנעשה קטן-קטן והשתנו אצלו דברים.
"תראי את טופול המשוגע, מלא הומור ואמצאות. מצאתי אצלו גם כושר טכני מעולה ומה התברר? שיש באמת פטנטים רשומים על שמו. ברנס?- זו באמת בעיה, כולם שואלים אותי האם הוא אשם. או לא אשם ברצח? לפי דעתי הוא לא אשם, אבל דברים כאלה אי אפשר לומר בוודאות מוחלטת. כי בכל אדם יש פוטנציאל לרצוח. מה שאני כן יכולה לומר הוא, שכל מכתב הוא כמו מכונת אמת, ורואים בו סימנים של שקר. אצל ברנס אין סימנים כאלה. גם אין תוקפנות, אין אלימות, הוא לא מתפרץ, התגובות שלו כל-כך איטיות, של ספק או של לחץ, והסך הכל של התמונה אומר- לא אשם".....
האמת-נטו בלי צעיפים ואצטלות
כך היא יכולה להמשיך שעה, שעתיים, שבוע, או שנה, אם רק יש לכם הסבלנות ולה הכוח, כי מצידה של חנה קורן אין דבר יותר מלהיב, מסקרן, מרתק ומספק מן הכתב האנושי, וזאת מן הטעם הפשוט: זוהי תמונת-רנטגן בלתי מצונזרת של האדם הכותב, ובחברה שקרית, בה מקובל ונהוג שהכל משקרים את הכל, למען סיפוק הצרכים החברתיים, הכלכליים והאנושיים, שלא לדבר על הצרכים המדיניים, די נחמד לפעמים לחזור אל האמת-נטו, בלי כל הצעיפים והאצטלות בהם מתעטפים לפני כל יציאה-לציבור.
השבוע, ובשבועות הקרובים, יש לחנה קורן סיבות טובות לחגוג, וסביר להניח שימרחו את ההללויות עליה לאורך, לרוחב ובאלכסון. ספרה המקיף על 'הגר הפולנייה' (הוצאת מסדה). סיכום של עשר שניות עמל בשטח, יצא לשוק, והוא מקיף את כל התיאוריה היפה, וגם לוחות השוואתיים ליישום הפרקטיקה. מי שחושב שבתום קריאת הספר הוא יוצא מהעניין גרפולוג-מוסמך, שלא ישכח לקרא את השורות הכתובות בדף האחרון: "... אני משוכנעת שמעתה תקבל התרשמות כללית מכל כתב שתראה, אך אנא ממך, אל תשכח שאינך גרפולוג, ועליך להיות זהיר עכשיו שבעתיים בכל הקשור בהגדרות-אופי של אנשים".
|
