זהו אלי ואנונו

פורסם ב"חדשות": באוגוסט 1990
עמוד 2 מתוך 2

געגוע וכאב גדול

במכתבים שאלי כתב ליעל, לאחר שנפרדו ,יש כאב גדול וגעגועים. באחד מהם כשהיה בכלא, וככל הנראה לא שיגר אליה, כתב "לפעמים רעב למזון גורם מכאובים, אבל אותו אפשר להפיג על ידי פרוסת לחם, אך יש רעב אחר שגורם כאב אכזרי יותר שצורב את הלב ומשאיר אחריו צלקת לתמיד. ככה זה הרעב שהטביע את רישומו במשך זמן פרידתנו. רעבון שאין לו מרפה, להחזיקך בזרועותיי ולמחות בנשיקותיי את כל ספקותייך ומכאובייך, להביט בך מקרוב ולקרוא את הידיעה שיש מי שהפכה להיות לי יותר יקרה מחיי".

האח מקס ממשיך לספר מה עבר על אלי מאז שחזר לבת ים מהקיבוץ: "זמן קצר הוא הסתובב ולא עשה כלום, ואז נתפס שוב באשמת התפרצות לדירה, וגם נפתח נגדו עוד תיק על גניבת וידאו- גם אני עומד על זה למשפט ביחד איתו. הוא נכנס שוב לכלא. נתנו לו שלוש שנים, ואת כולם הוא בילה במחלקה הפסיכיאטרית של ד"ר סילמאן. היה שם בחוג לדרמה ושיחק כחיל האמיץ שוויק, תפקיד ראשי. הוא השתנה לגמרי. לא הצלחנו לדבר איתו, להגיע אליו. מאז הוא נעשה בנאדם אחר. גם אחרי שהשתחרר, הוא נשאר לא יציב, היה משקר, קובע ולא מגיע. נעלם לימים שלמים.

הוא ניסה להתקבל שוב לקיבוץ, אבל זה לא עבד. ואז הוא התחיל לעבוד במסגרייה בבת ים. הוא היה במצב קשה. אני יודע שהוא היה על הרואין, ניסה להיגמל, אבל אולי הוא חזר לסמים שוב. תשעה חודשים הוא עבד, יום אחד חזר מהעבודה ואמר שהוא הולך לידידה ושכנראה לא יחזור לישון בבית. מאז הוא נעלם. זה היה באפריל השנה. חיפשנו אותו, הפכנו את הארץ, התברר לנו שהוא היה אצל קרובת משפחה בנהרייה, ריקי מלכה. קרובה שהוא לא היה בקשר איתה. המשטרה חיפשה אותו, ואז השנתיים בקיבוץ הוא מערכניק. וזה לא מתאים לו, ללכת לנקום מוות של חיילת שהוא לא הכיר, אני לא רואה את אלי לוקח סכין ודוקר בחור בכל הגוף, אפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל אי אפשר להגיד עליו שהוא אלים. ההשערה היחידה שלו היא ששוב אלי הוזה, או רוצה להיות גיבור ישראל. "פעם אחת הוא כבר העליל על עצמו רצח. אז אולי שוב הוא רוצה לעשות את זה.

מי יודע. אולי בגלל הסמים, אולי בגלל שהרביצו לו בחקירות- הוא סיפר להם. גם על ניר אני לא מאמין, בחור נהדר ממשפחה נהדרת. מישהו אמר לנו שזה מאסר עולם בטוח. אני לא רוצה לחשוב על זה, אני רוצה להיות אופטימי שיגלו ששוב הוא משקר. אפילו לאמא ששאלה אותו באחד הביקורים אם הוא עשה את זה, הוא אמר: "אמא , זה לא סופי".

מקס סבור שמה ששבר את אלי הוא הפרידה מחברתו יעל: "מאז שעזב את הקיבוץ הוא חיפש את יעל בכל בחורה שהכיר. היה מצייר אותה וכותב לה שירים. לפני שלשה חודשים הוא לקח תמונה שלה ומסגר אותה. תמיד היה אומר שהוא לא יכול לשכוח אותה בחיים. והיו לו הרבה בחורות שאהבו אותו, אלי הוא איש מסובך, יש לו הרבה צדדים וקשה להכיר אותו. לפני חודש הוא מצא כלבלב וקרא לו ביפי, גידל אותו באהבה, יומיים אחרי שהוא נעצר, ביפי נרדם ומת, ואלי אפילו לא יודע, מהמעצר, החבר הראשון שהוא שאל היה מה שלום ביפי. הבטחנו לו שהוא בסדר".

גרפולוגיה

כתב היד מלמד על ילדותיות, על חוסר בגרות רגשית, על תחושת מחנק ועל קשר לקוי עם המציאות. כלפי חוץ הוא בעל קסם אישי וחן כובשים, אך למעשה מאחורי חזות נעימה מסתתר אדם ממורמר, אנטיסוציאלי, עם עולם ערכים אישי שאינו קשור לדרישות החברה והמציאות. הוא אינו מבחין בין טוב לרע ושואף להכרה ולעליונות בכל מחיר. אך קודם-כול בעיני עצמו. לא חשוב לו אם יכירו בערכו ב"אופן רשמי"- מספיק לו שהוא יעשה מעשים שיעלו את ערכו בעיני עצמו. הוא עלול להיחשף בעשייתו עד לידי אובדן הסייגים. ניכרות תחושות של קיפוח עוד מהילדות, הרגשת נחיתות קשה ופחד מפני דחייה הדוחפים אותו להוכיח את עצמו ללא הרף, הוא חי בעולם פרטי. מאמין בדמיונות שווא ומתקשה להתאים את עצמו למציאות.

הוא מאוד אגוצנטרי, עסוק בצרכיו, וקשה לו ליצור קשרים הדדיים עם הסובבים אותו. והוא נוטה ליצור קשרים אינטרסנטיים. עם זאת לאחר שיצר קשר- קשה לו להבחין איפה הוא "נגמר" ואיפה הזולת "מתחיל", התחומים מתערבבים בעיניו, והגבולות מטושטשים לחלוטין. יש תנודות במצבי הרוח שלו, והוא מתקשה לנהוג בקו ברור ועקבי לאורך זמן.

ניכרת נטייה להרס עצמי, תכונות אוטיסטיות והפרעות נפשיות. עם זאת אישיותו מורכבת מהפכים, ויש לו גם רגישויות, תשומת לב לדקויות, טוב לב ואנושיות. למעשה, יש בו סוגים שונים של אישיות, וספק אם אלה יכולים להתקיים יחד ללא עזרה מקצועית.

(חוות דעת הגרפולוגית על כתב ידו של אלי ואנונו הוכנה על-ידי הגרפולוגית חנה קורן ללא כל פרטים על הכותב)

לכתבה "זהו אלי ואנונו" בגרסה הסרוקה >>

<< הכתבה "זהו אלי ואנונו" לעמוד הקודם

לכתבות נוספות בנושא גרפולוגיה בעיתונים שונים >>