כשהמתח יוצא מתוך הציור
"שרבוטים וציורים של ילדים יכולים לספק מידע על מצבם הנפשי במועד הציור, אבל לא כדאי להיחפז לניתוחי אופי מעמיקים", אומרת קורן. "עם ניתוח אופי של ממש אני ממליצה להמתין עד לקראת סוף גיל ההתבגרות, כי אופי של ילדים משתנה, הוא ממש כחומר ביד היוצר ומושפע מהמון דברים.
"הסימנים הקבועים בגרפולוגיה, שבעזרתם מאבחנים אישיות ופוטנציאל אצל מבוגרים, אינם כל-כך קבועים אצל ילדים.
כתב יד של ילד אינו מגובש, וכל מבוגר יכול להביט בדברים שכתב בילדותו ולראות עד כמה הוא השתנה עם השנים, עד שקיבל דפוס מגובש.
"בערך בין הכיתות ט' ל-י"א אנחנו עדיין מחקים מישהו שנמצא בסביבה שלנו. אנחנו, למשל, כותבים עי"ן ספרותית, כמו של המורה.
אנחנו גם עושים כל מיני ניסויים על כתב היד של עצמנו, עד שמתבייתים על המשהו נכון. לכן, אין שום ערך לבדיקה אם, למשל, מישהו מחקה את המורה למתמטיקה, אבל הוא בכלל לא טיפוס מתמטי,
"לכן, עד שאין כמות נכבדה של ציורים ושל כתבי יד של אותו ילד לאורך זמן, ולא כל ההורים אוספים דברים כאלה, לא אוכל להגיד כלום מעבר ל-איך הרגיש אותו ילד בזמן שצייר את הציור.
"מצוקות או קשיים, לעומת זאת, אפשר לאבחן מגיל ארבע ואילך, ואז לנסות לשפר את מצבו ולהקל על הילד".
"ילד מתווה, כועס ועצבני, אפשר לזהות כשהצבע או העט לוחצים על הדף, או באמצעות תנועות חזקות של מחיקה עד כמעט חריצה. בנוסף, הציור גם לא מחולק בצורה מאוזנת על הדף. מצאתי פעם ציור של ילד שסבל מרגשי נחיתות ומחרדות, שצייר את עצמו מאחורי וילון. לא צריך להיות מומחה לציורי ילדים כדי לזהות מתח, לפעמים המתח ממש יוצא מתוך הציור.
"ילד מאושר יצייר עם סימטריה גדולה במרחב ועם הרבה צבעים".
- מה עם מצבים מורכבים יותר, כמו היפראקטיביות?
"אפשר לזהות מצבים כאלה לפי אי-שקט, תנועתיות מוגברת או תוסר סבלנות לפרטים.
"ילדים היפראקטיביים לא נוטים להתייחס לסימנים מוסכמים כביכול, והם עושים מה שבראש שלהם. הם לא מקפידים על גימור של אותיות - כי אין להם סבלנות, הם לא יכולים לעשות קו אחד ישר - ורואים את המתח במבנה של הקו, כאילו הילד רועד.
"ילדים שלווים יציירו עם הרבה סבלנות, עם תשומת לב לפרטים, ויוסיפו, למשל, שיער, עיניים וכדומה, לעומת היפראקטיביים, שאצלם הפרטים הם מינימליסטים".
- העדפה של איזה צבעים יכולה להדאיג?
"אם ילד מרבה להשתמש בצבעים שחור ואדום כאשר יש לו צבעים נוספים, זה יכול להעיד על מצוקה. שחור ואדום הם סימני אזהרה, וההסבר ההגיוני הוא שאלה צבעים של סכנה ושל רוע, הם פחות אופטימיים ופחות נעים איתם.
"אם יש מעט אדום זה מצוין, אבל אם כל הציורים, כל הזמן, צבועים באדום ובשחור, צריך לשים לב שהילד לא נמצא בתחושה של מחנק, של אי שקט, של חרדות או שהוא מנסה להסתיר משהו.
"חשוב לדעת, שאי-אפשר לפרק את הצבעים משאר הגורמים: אם הכול אדום, לחוץ חזק, והציור נמצא בצד של הדף - זה לא טוב.
אבל אם יש אדום בפרחים, זה מצוין. בכלל, כשהילד משתמש בצורה מאוזנת בכל הצבעים, זה מעיר שהוא במצב רוח טוב. אבל חשוב לזכור, שילד הוא מכלול ושאי אפשר לבודד מרכיב אחד מהשאר".
|
