"מה מסתתר מאחורי הציור?"

מאת אורית מרלין-רוזנצוייג

פורסם במגזין "לאישה": 11.11.2002
עמוד 1 מתוך 4

מצוקות, חרדות, פחדים וכעסים, או לחילופין בטחון עצמי, אושר ושלווה. את כול אלה אפשר לגלות באמצעות ניתוח ציורי ילדים

מספרים על פסיכולוגית שבאה להרצות על ציורי ילדים באחד הקיבוצים ואמרה למאזינים שילדים המציירים בעיקר בצבעי שחור ואדום סובלים כנראה ממצוקה כלשהי, מפני שצבעים אלה מעידים לא אחת על דברים קשים שהם חווים, כמו שכול, דם ואש. אחת האמהות שנכחה בהרצאה נבהלה, היא זכרה שבימים האחרונים הבת שלה ציירה הכול באדום.

מלאת חששות היא הזעיקה את הגננת ואחר-כך את הפסיכולוגית, שדיברה עם הילדה ומצאה שהיא בסדר גמור. מיואשת שבה האם לגננת, שפתאום נזכרה: במקרה נגמרו כל הצבעים בגן ועל השולחן נשאר רק האדום.

מהסיפור הזה, ששמעתי מפי הגרפולוגית חנה קורן, אפשר ללמוד שגם בגרפולוגיה, כמו בכל מקצוע, אסור למהר להסיק מסקנות. צריך לבדוק מגוון רחב של היבטים, וגם אם מדובר בסדרה מתמשכת של ציורים מסוימים שמביא הילד מהגן, עדיין צריך להיזהר באבחנה.

מצב הרוח והתחושות הפנימיות

מה אפשר ללמוד מציורים של ילדים בגילאי הגן והכיתות הנמוכות בבית הספר? "המון", טוענת חנה קורן. "על מצב הרוח שלהם, על תחושות פנימיות, שלא תמיד הם משתפים בהן את ההורים בבית.

למאמר "מה מסתתר מאחורי הציור?" בגרסה הסרוקה >>

"לא מזמן נתנה לי גננת לראות ציור ומייד ראיתי שמדובר בילדה במצב רוח רע. הגננת סיפרה, שהילדה הגיעה בבוקר לגן, התחילה לצייר בצבעי פסטל יפים, ואז לקחה צבע שחור וקשקשה על הכול. מסתבר, שהילדה הייתה עצבנית משעות הבוקר ומשהו בגן הפעיל שוב את תחושת הכעס שלה. וכך, את כל הציור היפה שעשתה, היא מחקה כצבע שחור ולא השאירה מקום פנוי בדף".

• מה אפשר ללמוד מציור כזה?
  קורן: "זה מצביע על מצב רוח רגעי, אבל מה שמתחת לזה מראה על האישיות האמיתית. זה מקביל מאור לניתוח של כתבי יד, בהם יש סימנים קבועים שמלמדים על האישיות האמיתית של הכותב, על הנטיות שלו, על האינטליגנציה וגם מציג סימנים זמניים, שמלמדים על מצבי משבר, חרדה ומצוקה".

• ציורים ושרבוטים של ילדים קשה יותר לאבחן מכתב יד?
  "כן, כי אין תקן או נורמה בציור. לכתב יד יש שיטתיות מסוימת: נאמר, שנהוג להשאיר רווח קבוע כלשהו מתחילת הדף ואז להתחיל לכתוב, ויש את הכרזות התלויות על הקיר בכיתה א', עם חצים קטנים שמראים לילד שאת האות אל"ף צריך להתחיל לכתוב מנקודה מסוימת. מה שבודקים בכתב יד זה את ההפרש בין התקן למה שהכותב עושה, כי אף אחד לא כותב ממש לפי התקן.
  "בציורים, לעומת זאת, לכל אחד יש שפה משלו. יש, כמובן, כללים, ואם הראש או הרגליים הם במידות חריגות אפשר ללמוד משהו מזה, אבל זה קשה יותר מניתוח טקסט".

• מכל ציור אפשר להגיד משהו על הילד?
  "אם מדובר בציור או בשרבוט חד-פעמי, אין לזה בכלל משמעות. צריך גם לדעת, שבגיל שלוש או ארבע עוד אין לילד שליטה ממשית על מה שהוא מצייר, כי כדי לצייר צריך תיאום מלא בין פעילות המוח, היד והעין, וזה דבר שמתחיל להסתדר רק אחרי הגיל הזה".

המאמר "קווי האופי" - לעמוד הבא >>