צייר לי כבשה

אלינור איתם

פורסם ב"הורים וילדים": במרץ 2009
עמוד 4 מתוך 5

ומה לגבי קשיים ומצוקות?

חוקרי ילדים נעזרים בציור רבות כדי ללמוד על הזנחה או על התעללות שעברו ילדים, בזכות העובדה שהביטוי האמנותי משחרר את הילד מהצורך לספר על קורותיו באופן מילולי כשמדובר בהתמודדות עם חוויות טראומתיות. במקרים אלה, חשוב שהאבחון ייעשה על ידי איש מקצוע, אולם גם אצל אנשים שאינם בקיאים יכולה להדלק נורה אדומה עם מעט ידע בנושא.

קורן מונה את הסימנים הבולטים בציורי ילדים שיכולים להעיד על קושי רגשי או מצוקה מכל סוג: "ציורים קטנים מאוד ולא פרופורציונאליים לגודל הדף, שימוש בלחץ חלש מאוד או חזק מאוד, הצללות רבות או השחרות, הדגשה, הקטנה או עיוות של אברי גוף שונים, מבע הפנים של הדמויות המצוירות, שימוש בצבעים קודרים באופן עקבי, רגרסיה בשלבי ציור בהתאם לגיל ההתפתחות של הילד, מיקום הציור בדף, הימצאותן של דמויות מעוותות או מפלצתיות; קו נוקשה מדי, השמטות חוזרות של אברים ספציפיים כמובן בהתאם ליכולת הטכנית של המצייר, ועוד".

לרשימה הזו היא מציעה, כמובן, להתייחס בזהירות, מכיוון שהתבוננות מקרית בציור של ילד עלולה לגרום לפירושים מרחיקי לכת שלא תמיד תואמים את "כוונת המצייר". חישבו לדוגמה על מצב שבו ילד מצא צבע שחור ובעודו שמח על המציאה הרחק מעיניה של אמא, החליט למלא בחדווה בצבע הזה דפים רבים. במקרה הזה הרי אין כל משמעות לצבע, מכיוון שמדובר בצבע היחיד שהיה זמין לו. "זו הסיבה שרק כאשר בוחנים ציורים של הילד מתקופות שונות ובאזורי ציור שונים ניתן לגלות שהוא מתמיד בבחירה של צבע מסוים ולייחס לבחירת הצבע הזה חשיבות. מצבי רוח זמניים ומצבים נפשיים שונים יכולים בהחלט להשפיע על בחירת צבעים", היא מסבירה.

ד"ר זורון לדרר, מומחית לגיל הרך ממכללת "סמינר הקיבוצים", מציעה אף היא להיזהר מניסיון לא מקצועי לפענח ציורי ילדים. "גננות לא פעם מסתכלות על ציור בצבעים כהים כאילו הוא מאותת על מצוקה או פחדים. אמנם ישנם מצבים שבהם הפירוש הזה נכון, אך ניתן לומר שעל פי רוב מדובר בפירוש קיצוני", היא אומרת. "נגיד על צבע שהוא מבטא רגש כזה או אחר רק לאחר שנשללו כל ההסברים האחרים. בגיל הרך דווקא מומלץ להציע לילד צבעים כהים לציור, מכיוון שכאשר היכולת המוטורית אינה טובה דיה השימוש בצבעים כהים מפיק תוצאה על הנייר גם אם הלחץ על הצבע הוא חלש. במילים אחרות, כל מגע עם הנייר מתגמל מכיוון שהילד רואה תוצאה של פעולת השרבוט גם כשהוא עדיין לא מסוגל לאחוז בכלי הכתיבה וללחוץ מספיק חזק על הנייר. כאשר משתמשים בצבעים רבים וכהים די בלחץ עדין מאוד כדי לקבל תוצאה והתוצאה הזו חשובה לילד, כי לאחר שיראה ברכה לעמלו הוא ימשיך לצייר.

"במקרים אחרים נראה למשל ציור של ילד בוגר, הנראה כשייך לשלב התפתחותי מוקדם יותר.

לכתבה "צייר לי כבשה" בגרסה הסרוקה >>

גם כאן לא הייתי מציעה לקפוץ להסקת מסקנות לגבי מצבו הקוגניטיבי או הרגשי. כאשר מפענחים ציורי ילדים, הפירוש הרגשי או הקוגניטיבי צריך להיות הפירוש האחרון שניתן לציור, ורק לאחר שמאבחן מקצועי התבונן בו לעומק. למאבחנים מומלץ תמיד להתחיל משאילת שאלות הנוגעות ליכולות המוטוריות והפיזיות של הילד, מכיוון שאם המוטוריקה העדינה אינה טובה דיה הילד יתקשה לצייר. לעיתים הוא יטיח את כלי הכתיבה בנייר לא משום שהוא כועס, אלא משום שהוא מתקשה לכוון את כלי הכתיבה מכיוון ששרירי כף ידו חלשים עדיין. באותה מידה, אם הילד סובל מבעיית ראייה הדבר יתבטא באופן מסוים בציוריו. במקרים כאלה נראה לא אחת שלאחר שיותאמו לו משקפיים או שהוא יתגבר על הבעיה המוטורית באמצעות ריפוי בעיסוק, הוא לפתע יתחיל לצייר באופן שונה לחלוטין".

הציור כמגרש משחקים

ד"ר לדרר סבורה כי תחת השאלה מה אנחנו יכולים ללמוד כציוריו של הילד, חשוב שנשאל שאלה לא פחות חשובה: מה לומד הילד תור כדי ציור? "הציור הוא מגרש משחקים", היא אומרת, "דרכו לומד הילד לתכנן, ודרכו הוא מתלכלך ולומד על איכותם של חומרים. העיסוק בציור מביא את הילד ללמוד על העולם סביבו: ישנם צבעים שנשפכים או נוזלים, וכאשר הוא מנסה לצייר בעזרתם הוא לומד שלא כל דבר הוא בר שליטה, המגע של כל חומר הוא שונה, המרקם שונה - מחוספס או חלק, רטוב או יבש. כל גילוי כזה הוא חלק חשוב בהתפתחות של הילד. הציור הוא גם פעולה שבסופה יש תוצר, ולכן עבור הילד היצירה היא מתגמלת מאוד מבחינה רגשית".

איך נוכל לעזור לילדים לשכלל את יכולת הציור שלהם?

"חשוב לדעת כי הדרך היחידה של ילד ללמוד את המיומנות החשובה הזו, היא באמצעות ניסוי וטעייה. אין שום דרך ללמד ילד לצייר מלבד לתת לו להתנסות במלאכה הזה בכוחות עצמו", מסבירה ד"ר לדרר. "מכיוון שהלימוד נעשה דרך ניסוי וטעייה, לא די בכך שניתן לו לצייר פעם בשבוע, אלא עליו להתנסות עשרות פעמים עד שיצליח לצייר צורה סגורה או קו ישר. ילד צריך לנסות שוב ושוב את אותה תנועה באותו חומר ובאותו מקום כדי ללמוד, למשל, שאם מזיזים את היד מלמעלה למטה נוצר קו אנכי (אם מזיזים את היד באופן אחר אפשר ליציר משהו יותר עגלגל. כדי שיוכל להפנים את המסקנות, עלינו לתת לילד להתנסות בחומרים השונים, בגן או בבית, פעמים רבות. "כאשר הילד מצייר כדאי לשבת לידו ולתווך עבורו את היצירה שלו, אפשר להגיד למשל: 'איזו צורה מעניינת ציירת היום'. אם משאירים לו את כלי הציור ועוזבים אותו לנפשו, המסר שהוא מבין לגבי הציור הוא שמדובר בפעולה לא חשובה. כאשר מבוגר מתעניין בנעשה, הילד מבין שהוא עוסק בפעילות חשובה שראוי לשקוע בה. כמו כן, כדאי להמעיט ככל האפשר בדפי צביעה מאוירים, כי הציור צריך להיות חופשי, הנייר צריך להיות 'מגרש המשחקים' של הילד (לאפשר לו להתנסות בציור בחופשיות וללא הנחיה".