כתבי יד לצד ציורים
איך מפענחים בפועל את ציורי הילדים? קורן מסבירה שמלאכת הציור כמוה ככתיבה אצל אנשים מבוגרים. הילד משליך את עולמו הפנימי על הדף באופן שבו המבוגר כותב את הגיגיו על הנייר, ולכן יש דמיון רב בין אבחון כתב יד לבין פענוח ציורים. עם זאת, לכל שיטה יש מאפיינים הייחודיים לה, ולכן כשמדובר בילד שכבר כותב רצוי לקבל ממנו, בנוסף לציורים מתקופות שונות, גם כתבי יד.
"אם הילד נכון לשתף פעולה אפשר גם להציע לו לצייר לפי הנושאים שמאפשרים למנתח הציורים להשתמש בכלים מדויקים יותר: ציור עץ, משפחה, משפחה בפעולה, ילד או בית", אומרת קורן.
אבל איך אנחנו, ההורים, יכולים ללמוד מציורי הילדים שלנו?
וימר כסבירה: "ישנם כמה היבטים מעניינים שההורה יכול להפיק מהציור של הילד. ראשית, כדאי לדעת שלציור הילד ישנם שלבי התפתחות אוניברסליים. כלומר, כאשר ילד ישראלי בן שלוש וחצי או ארבע מצייר דמות אדם הנראית כמו ראשן, הוא בעצם מצייר כמו בן גילו באנגליה, ברוסיה או ביפן. מתוך הציור הילדי אפשר לראות גם תפיסה כמותית והבנה של מושגים חשבוניים שונים, תשומת לב לפרטים, זיכרון שמיעתי וזיהוי צלילים, אוצר מילים ועוד.
אלה יכולות שהביטוי שלהן בציורי ילדים הוא אוניברסלי. אולם בנוסף, באמצעות, הציורים, אפשר ללכוד על תמונת עולמו של הילד ולהבין מתוכה מהם הקשיים שהוא חווה, לצד הכישרונות שמאפשרים לו לצמוח ולגלות פתרונות שמתאימים לאופיו. למשל, הילד מצייר את עצמו, ומתוך כך אפשר ללמדך הרבה על איך שהוא חווה את הסביבה. כמו כן אפשר לראות מעברי מגורים של המשפחה והאופן שבו הם השפיעו על ההתפתחות של הילד".
וימר סבורה כי באמצעות ציוריו של הילד, ההורים יכולים להשלים את הפאזל בניסיון להבין את עולמו. "לפעמים הילדים מתנהלים באופן שאינו ברור להורים. הם משנים את התנהגותם ואינם כמו שאנחנו רגילים לראות אותם: הם עצבניים יותר, מתביישים פתאום או פוחדים מסיבה לא ברורה. מכיוון שהציורים מדברים בעד עצמם, הם מבטאים תכנים שהם מעבר למילים - כלומר את מה שהילדים שומרים בבטן.
"האבחון הוא תהליך מורכב שבו אוספים יותר מ-30 ציורים מתקופות גיל שונות ומתבוננים בהם בהגדלה ב'מכשיר מיוחד'. ההסתכלות צריכה להיות מעמיקה על למעלה מ- 80 סיכונים המצטלבים בווריאציות שונות בכל הציורים. למשל: לחץ כלי הכתיבה על הדף, עובי הקו, סגנון התנועה של הציור ועוד. כמו כן נבדקים בחירת החוכרים שבהם הילד משתמש, שילובי הצבעים וסגנונות הציור התוכניים, לשם האבחון נאספים ציורים שהילד צייר בהקשרים שונים, מכיוון שציורים שציורו בגן, למשל, הם לעיתים שונים מציורים שצוירו בבית או בחוג יצירה".
וימר מציינת, כי במקביל רצוי לבחון גם את ציורי האחים והאחיות של הילד ואת כתבי היד של ההורים, המורה או הגננת (אם אלה מסכימים לתת את כתבי ידם).
לכן, מאבחן מקצועי יבקש לא אחת לצרף גם את החומרים האלה לאבחון. "מתוך כתבי היד של המבוגרים המטפלים בילד אפשר ללמוד מה חשוב להם ומה ה'אני מאמין' שלהם בגידול (בחינוך ילדים. המטרה שלנו היא לא לתת להם ציון, אלא להציע להורים ולסגל החינוכי כלים טובים ויעילים יותר, שבאמצעותם יוכלו לסייע לילד להפיק את המירב מכל מערכת בעקבות הכרת כישוריו ורצונותיו".
|
לכתבה "צייר לי כבשה" בגרסה הסרוקה >>
וימר מדגימה מניסיונה מקרה שבו ההסתכלות על כתבי היד של ההורים והמורה סייעה רבות להבנת עולמו הפנימי של הילד. "הגיעו אלי לאבחון זוג הורים שכתב ידם העיד, בין היתר, על כך שהישגים לא חשובים להם בכלל. לעומתם, בנם הלומד בכיתה א' הביע בציוריו צורך גדול בהישגיות ובתחרות. אמו ואביו ניסו להרגיעו שלא יתעצב אם הוא אינו מצליח במבחן או מקבל ציון לא גבוה, ואילו הילד היה מתוסכל מתגובותיהם אלה משום שהאני הפנימי שלו רצה להתחרות והוא נזקק למחמאות על הצלחות.
"בתוך השיחה עם ההורים למדתי שאכן 'האני מאמין' שלהם מתנגד להישגיות בלימודים, אבל באמצעות עבודה משותפת איתם הגענו למסקנה שהישגים חשובים מאוד לילד ולכן עליהם לתת לכך מקום בדו שיח עימו. כשילד נופל ואנחנו אומרים לו: 'כלום לא קרה', אנחנו בעצם לא מכילים את החוויה הפנימית שמשהו לא נעים קרה לו והוא מבקש נחמה. באותה מידה, אם נגיד לילד הספציפי הזה 'הציון בהכתבה לא חשוב' נקשה עליו להבין את רגשותיו, מכיוון שמבחינתו הציון מאוד חשוב, אבל אמא ואבא לא קשובים לצורך שלו לקבל מחמאה על ההצלחה או נחמה כשלא מצליח לו", מדגימה וימר.
כלומר, במקרה הזה לא היה די בציוריו של הילד?
"לא, כי אלמלא הייתי רואה את כתבי היד של ההורים הייתי חושבת שהם אלה שמדרבנים את הילד שלהם להצליח, ואולי הייתי נוהגת באופן אחר. בזכות המידע שאספתי יכולתי להנחות את ההורים להכיל את הצורך בהישגיות ,לשקף אותו. במקום להגיד 'זה לא חשוב', הם החלו להשתמש במשפטים כמו: 'אנחנו רואים שחשוב לך מאוד להצליח. מאוד חשוב לך להיות תלמיד טוב ולקבל ציון גבוה בהכתבה'. אם לא הייתי יודעת מהי תפיסתם, ייתכן שהייתי מציעה להם להגיד לילד מה שהם ממילא אומרים לו מדי יום, ואז הילד היה ממשיך לחוות את התסכול הנובע מחוסר ההכלה של הצורך שלו בהישגיות. כשיש בעיה ומחפשים תשובה לשאלה כדאי ואפשר להיעזר בציורים, אך הציורים הם רק פן אחד לפתרון הבעיה".
|
