סימן הנקודה על פי הגרפולוגיה

סימני פיסוק המופיעים בכתב היד מאפשרים לנו, הגרפולוגים, לנסות ולהבין למה התכוון "המשורר" בכותבו.

סימני הפיסוק מאפשרים לכותב להבהיר את כוונותיו בזמן שאין הוא יכול לדבר, להסביר היכן הוא רך יותר והיכן הוא קשה, היכן הוא החלטי! והיכן הוא משאיר את הפתח לתהיות.

ניתוח סטטיסטי ממוחשב של טקסטים מודפסים, מגלה כי ניתן לקבוע ברמת דיוק גבוהה למדי את אופיו של הכותב ואף את זהותו, בהתאם לניתוח הטקסטים והשוואתם לטקסטים קודמים שנכתבו על ידו, גם כאשר הכותב מנסה להסוות את זהותו ואף לסלפה.

מאחר וגרפולוגיה עוסקת בכתב היד, לנו קל יותר לזהות מאפיינים שמזהים את הכותב, גם כשהוא מנסה לסלף את כתב ידו. אנו בוחנים את הסימנים השונים, לא נופלים ב"פח" שמנסה הכותב לייצר עבורנו כמו שינוי הזווית או צורת חלק מן האותיות.

אנו יודעים כי ברגע שכותב מנסה לשנות פרמטר אחד, הוא מתמקד בו לרוב ולכן שאר המאפיינים הם דומים מאחר והוא אינו מודע להם.

אחד הפרמטרים החשובים ביותר בזמן הניתוח הנ"ל הוא השימוש בסימני הפיסוק, המיקום שלהם, תדירותם וכדומה.

במאמר קצר זה ננסה לבחון את הנקודה, זו שאמורה להופיע בכל סוף משפט, סוף פיסקה או סוף כיתוב.

מה רואים גרפולוגים בנקודה?

הנקודה שמה סוף, מסיימת דבר מה, הבעה של רעיון, חיווי דעה. בנקודה יש אמרה פסקנית. עד כאן. זה בדיוק מה שהיה לי להגיד. אין כאן מקום לתהיות וגם אין כאן פתחי מילוט.

בנקודה הכותב אינו "זועק" את דעותיו. הוא פשוט מביע אותם. זה הכול.

לצורת הנקודה חשיבות רבה:

נקודה קטנה ומדויקת כגון: תשומת לב לפרטים, דיוק, ביקורת עצמית.

נקודה המועפת כפסיק קדימה: ספק נקודה ספק פסיק, ספק אם הכותב סיים לכתוב את מה שיש לו בראש, אולי אצה לו הדרך קדימה, הראש ממשיך לחשוב.

נקודה החוזרת מעט אחורה: , קיימת נסיגה קלה מכיוון התנועה (מימין לשמאל בעברית). ביקורת עצמית חריפה.

השחרה של הנקודה: יצירת "ציור" קטן, חזרה על הנקודה כדי לוודא שהיא שם, כדי לוודא שהמשפט/הכותב אכן מוגן מאחוריה. מלמדת הן על חששות, פחדים, תקיעויות, מעצורים והן על רמה שכלית שאינה מאוד גבוהה. חשוב עם זאת להדגיש שגם אנשים מאוד משכילים ואינטליגנטים הנמצאים בתקופה של משבר, לבטים חריפים והיסוסים עשויים לייצר נקודה שכזו. איכות ורמת הכתב היא שנותנת, כמובן, את המשמעות האמיתית לנקודה.

במקרים אחרים השחרה זו יכולה ללמד על פרפקציוניזם, עד כדי כפייתיות אובססיבית.

נקודה כעיגול: מעידה לרוב על אישיות ילדותית ו/או נרקיסיסטית.

יחד עם זאת, מה קורה כשאין נקודה בסוף משפט? מה זה אומר, שהכותב אינו טורח או מתעלם מן הצורך לשים נקודה בסוף משפט? הרי הנקודה היא אינה אחד מאותם הסימנים היותר "מבלבלים כמו הפסיק, למשל, שאותו לא כל אחד יודע היכן להניח.

כאשר כותב אינו מציב נקודה בסוף משפטניתן ללמוד מכך לא מעט דברים, כמו למשל: (כאן הייתה אמורה להיות נקודה.)

הוא אינו שם לב לפרטים, אינו סוגר דברים עד הסוף, אינו מדויק, לא איכפת לו, מתקשה להתרכז לאורך זמן, מתמרד כנגד מגבלות – באופן שבה הוא, אישית וסובייקטיבית, תופס "מגבלות".

חשוב לדעת כי גם למיקום הנקודה חשיבות רבה. נקודה אמורה להיות צמודה לאות האחרונה ולא מרוחקת ממנה. הצמידות למילה מלמדת על גיבוש רעיוני, חשיבה בהירה או לחלופין, על צורך של הכותב להגן על עצמו. הוא מצמיד אליו את הנקודה כדי לסגור. לחתום. לא להשאיר מקום להתרחשויות ש"לא אמורות לקרות" ועלולות לשנות את המצב הקיים.

נקודה מרוחקת יותר יכולה להעיד על חשיבה יותר ערנית, גמישה ופתוחה עד כדי "מעופפות" וחולמנות.

גרפולוגים מיומנים יכולים לשאוב מידע רב מהנקודה המופיעה בסוף המשפט. אך חשוב לזכור כי ניתוח הנקודה על פי הגרפולוגיה היא רק חלק אחד מסך כל המשתנים הנבדקים.

במאמר הבא נעסוק בסימן הקריאה!

מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >>