האות ת' כאינדיקציה לתקשורת

לא אחת נשאלת השאלה ע"י מי שאינו בקיא בגרפולוגיה : "מה האות X מלמדת עלי?". התשובה, באופן גורף ביותר – "היא לא!".

לאות, כשלעצמה אין כל משמעות. מה שמקנה לה משמעות זו הצורה שלה, החריגה או ההצמדות לתקן, קיצור או הארכת היחס הראשוני והמשני (יחס ראשוני= החלק הפותח את האות. יחס משני= החלק המסיים את האות), הלחץ בו היא נכתבת, שינוי הלחץ במהלך הקו, החלקים המודגשים יותר אם באופן צורני ואם בלחץ ולעומתם החלקים המושמטים, השבורים, רועדים , מתוקנים וכך הלאה.

במאמר זה, קיימת התייחסות לאות ת' כאל אות תקשורתית. יש לזכור שכל הנאמר כאן נכתב בהסתייגות. כדי לשייך את המשמעות הנכונה לתופעות השונות הקיימות כאן יש לבצע הצלבה עם מאפיינים נוספים בכתב. כל שנאמר כאן מתאים לדוגמא הספציפית בלבד.

יכול להיות שתראו תופעות דומות אולם אם לחץ הכתיבה, אופי הקו, אופי התנועה שבה האות בוצעה שונים במהותם מהדוגמאות המצורפות כאן, הרי שהפרשנות, בהכרח, תהיה שונה לחלוטין.

לאחר שנקודה זו הובהרה, הנה הצצה על האות ת' בכתבים שונים:

האות ת' היא אחת מאותן האותיות שבשל המבנה הייחודי שלה יכולה ללמד אותנו רבות על היחס שלנו לחברה, התקשורת שלנו איתה ואיכותה, בעיקר כאשר מופיעה כאות אחרונה במילה.

האות ת' בנויה משני חלקים שונים:

• הראשון, היחס הראשוני - נראה כ- ר'.
• השני, היחס המשני - נראה כ- נ'.

כמו בכל אות אחרת, החלק הראשוני של האות מלמד על מה שקורה בינינו לבין עצמינו, בעוד החלק השני מלמד על היחס לחברה.

החלק המעניין ביותר באות ת' הוא היחס המשני שלה. זהו החלק האמור, על פי התקן, להתקדם כלפי שמאל, כלומר – כלפי החברה, באופן מעט קעור.

מאחר והאות האחרונה במילה מלמדת על האופן שבו אנו נפרדים מסיטואציה קיימת ומתארגנים לקראת סיטואציה חדשה (בין היתר, כרגיל), והאות האחרונה נפרדת מהמקום המוכר והידוע ועומדת בפני מפגש עם העתיד אך גם עם החברה, הניואנסים השונים באות ת' שבסוף המילה ילמדו על היחס לחברה:

בכתב זה מופיעות ת' שונות מאוד במהותן האחת מהשנייה, יחד עם זאת, כולן, ללא יוצא מן הכלל, אינן דומות כלל לתקן הכתיבה.

כותב זה הינו אדם מאוד אינטליגנט וחריף, הוא שאפתן, מכוון למטרה והמטרה בעיניו, מקדשת את האמצעים. אי לכך, הוא נוקט בגישות שונות, בהתאם למתרחש בשטח ובהתאם לאנשים מולם עומד, כדי להגיע אל המטרות שהציב לעצמו.

הנטייה הבולטת בדוגמאות 1, 2 ו- 4 מלמדת על "הליכה" שמאלה, כלפי החברה, אך בכל אחת מן הפעמים, הוא חוזר ונסוג לאחור.

דוגמא 1 – הליכה שמאלה קעורה ונעימה אך בסופה, באופן כמעט "לבבי" הוא אוגר אל עצמו את האינפורמציה ומנצלה בהתאם לצרכיו.

דוגמא 2 – הליכה שמאלה קעורה עם פיתיון קטנטן של חכה בסופה. גם כאן ניכרת המניפולטיביות. ההתקרבות הערמומית , המחושבת והמבוקרת. דיג אינו זורק חכה לים עם תולעת כדי להאכיל את הדגים... הוא עושה זאת כדי להעלותם בחכתו. כך עושה גם כותב זה.

דוגמא 4 – הליכה שמאלה ולאחריה חזרה לאחור היוצרת עניבה סגורה ומסוגרת. גם כאן מדובר במניפולציה ובהסתרה.

בכל אחת משלוש הדוגמאות ניתן לראות את המניפולציות אותן הוא מפעיל. לעיתים הן מאוד "מתנחמדות", לעיתים הן מקבלות אופי נסתר, נוקשה ואחר אך בכל מקרה ההתקרבות אל האחר מתבצעת מתוך אינטרס ברור של הכותב.

אגב, אין זה אומר כי אדם זה אינו מהימן. הוא מניפולטיבי אך מניפולטיביות אינה בהכרח מעידה על חוסר מהימנות.

דוגמא 3 יוצאת דופן והיא למעשה היחידה שבה האות אינה מתקדמת כי אם נחסמת, נבלמת, נקצצת. השאלה היא: מה היה שם שהיה צורך לבלום אותו? מה הוא רצה להגיד ולא אמר? מה מונע ממנו לנהוג באופן ספונטאני?

שוב, אנחנו חוזרים לאותה הנקודה – התקשורת אינה ספונטאנית וטבעית כי אם מחושבת מאוד.

ת' נוספות למחשבה:

רצון ליצור קשר – ת' ארוכה, אך פחד מליצור אותו: רווח גדול מאוד בין מילים וסיום חסום וגדוע של סוף הקו השמאלי של האות.

אי כיבוד מרחב המחייה של האחר וחתירה תחת מעמדו – אי שמירת הרווח בין המילים – ביני לבין האחר – ע"י הקטנת הרווח הקיים, לכאורה, בהארכה סמויה (מתחת לשורה) של האות האחרונה.

יש לשים לב להבדל שבין ה-ת' הקצוצה שבתוך המילה, במילה "נהניתי" לבין ה- ת' הקעורה והלבבית סיום המילה. לצד העובדה שהכתב מאוד ברור, מלא בסימני פיסוק וניקוד, מאורגן ומסודר בהתאם לכל הכללים, שילוב זה מלמד על כותבת המרגישה מעט חנוקה בתוך עולמה הפנימי, אך למרות זאת, כלפי חוץ, היא שואפת להפגין פתיחות, הקשבה ואמפאתיה לאחר. היא מתגברת על קשייה הרגשיים שבינה לבין עצמה, מקדישה זמן ואנרגיה לזולת וגם אם מאמץ זה הוא משודל ואינו לחלוטין טבעי – אין בו כדי לפגוע בזולת אלא כדי להתגבר על מאבקים פנימיים של הכותבת בינה לבין עצמה.

מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >>