|
שנים רבות של עבודה כגרפולוגית ומפגשים רבים עם מצליחנים, מפורסמים וכוכבים, כמו גם עם אנשים "שנתקעו" בדרך, איבדו את דרכם וחשים "משותקים" בגלל כשלונות שעברו. כל זאת יחד עם מחקר מעמיק של תופעות בכתבי היד הביאו לתובנות חשובות.
אנשים רבים חוששים מההצלחה כמו מהכישלון. ההצלחה לא עוברת עלינו בקלות וגם להצלחה יש "מחיר" משלה.
לא קל ולא פשוט להצליח. אולם קשה יותר להיכשל, במיוחד כשאנחנו לא לוקחים אחריות על הכישלונות ולא לומדים מהם. מהצלחות לא לומדים כמעט כלום, מכישלונות יש לנו את האופציה ללמוד והרבה!! לכולנו יש עבר עם כשלונות, מי יותר ומי פחות. לא נוח לנו עם הכישלון, אנחנו נוטים לחוש אכזבה מעצמנו, ירידה בהערכה העצמית ואף בבטחון העצמי. לפעמים הכישלון כל כך צורב שהוא גורם ל"שיתוק" ולקושי להתרומם שוב ולהתחיל מחדש.
ממה את/ה פוחד/ת יותר מהצלחה או מכישלון?
מה נחשב כהצלחה ומה נחשב כישלון?
למה מפורסמים וידועונים סובלים מחרדת ההצלחה. המפורסמים פורצים לתודעת הציבור ומבינים ברגע מסוים שהם "על המפה".
באותו רגע, או קצת אחרי, מתחילות לעיתים קרובות החששות או החרדות והרצון לשמר את ההצלחה. אז מתחילות לחלחל המחשבות, לפעמים טורדניות.
לא פעם, הידוען המצליח מתמודד עם מחשבות כמו: "מה יקרה אם פתאום יגלו את האמת?" מה יקרה לכל ההצלחה הזאת כשיבינו שאין כלום מאחורי ההצלחה הזאת? ואז הוא מגיע למסקנה הבלתי נמנעת
"אני מזויף" (I AM FAKE)
מי אני בכלל? למה זה מגיע לי?
הפחד מההצלחה נובט וגדל יחד עם ההשוואה שלנו לאחרים. ההשוואה שהיא תופעה שלילית כשלעצמה, יכולה להחריף למימדים "משתקים."
מחשבות כמו "למה המשכורת שלה גבוהה יותר משלי?"
"איך זה שהבית שלו יותר יפה, או המכונית יותר מרשימה"
"איך האפס הזה תפס לעצמו בחורה כל כך יפה?"
מחשבות אלה גורמות לעיתים קרובות למחשבות כמו: "אני לא שווה", "אין לי סיכוי", "אין מה לנסות יותר", "אבוד לי".
כאן נמצא ה"תפר" בין פחד מהצלחה לבין פחד מכישלון. מצד אחד "איך אני יכול להצליח הרי אני לא שווה..." ומצד שני "מה יקרה אם אכשל? כך עוד יש לי סיכוי לחלום על הצלחה, אם אכשל – זה יהיה הסוף שלי".
המצב הולך ומסתבך, הולך ומחמיר המחשבות הופכות לחרדות והחרדות לסיוטים. בשלבים אלו כתב היד משתנה, החתימה שהיתה בדרך כלל גדולה הולכת ומצטמצמת, השורות יורדות יותר ויותר וכל גרפולוג מנוסה יראה את הסכנה ההולכת ומתהווה תוך כדי התהליך הזה.
יש ידועונים רבים שנופלים בשלבים אלה לעולם הסמים, אלכוהול או הימורים. כל זה כדי להרגיע את המתח ואת החרדות... בדרך כלל בהצלחה מועטה וקיצרת טווח. חשוב מאד לשים לב לתופעות האלה ולטפל בהן עוד לפני תחילת ההתדרדרות שתגיע קרוב לודאי בדרך זו או אחרת. ידוען (סלב) שחש כי הקרקע נשמטת תחת רגליו, שרואה כי כתב היד שלו משתנה, שהחתימה שלו משנה צורה והוא נתקף בחרדת I AM FAKE , חשוב ביותר שלא לתת לתופעות אלה להתעצם ולהחמיר ולחפש דרכים לטפל בתופעות אלה.
לעומת הפחד מהצלחה יש את הפחד מכישלון.
טעות ניתן לתקן, אפשר ורצוי ללמוד ממנה ולהתחיל מחדש. זה מזכיר את הסיפור של אדיסון ושל עוד כמה וכמה מצליחנים שנכשלו שוב ושוב.
אנשים רבים מגיעים ליעוץ גרפולוגי ויש להם שאלה חשובה. "איך מתגברים על פחד מכישלון". חבל מאד שאדיסון כבר לא איתנו. אני חושבת שהוא האדם שהתמודד הכי יפה עם אלפי כשלונות ולא נתן להם להשפיע עליו כהוא זה. להיפך, הכשלונות נתנו לו כוחות וידע.
תומס אדיסון, אחד הממציאים הכי פוריים בהסטוריה, על שמו רשומים מעל 1000 המצאות ופטנטים. ההמצאה החשובה ביותר- נורת החשמל, קשה להבין איך היו החיים לפני ההמצאה הזאת. אם אדיסון היה מרפה את ידיו נוכח אלפי הכשלונות בדרך להצלחה, יתכן שהיינו עם עששיות עד היום.
עד שהצליח להמציא את הנורה, הוא נכשל בניסוייו שוב ושוב. הוא עשה למעלה מ-10,000 ניסויים עד שהצליח. לאורך הדרך התמודד עם השפלות ובוז על כשלונותיו הרבים.
לאלה שביקרו ולעגו אמר, שפשוט פסל 10,000 דרכים לא נכונות לבנות נורה. האם בנקודת זמן מסוימת לאורך התהליך הארוך והמורכב הזה היה תומס אדיסון כישלון? אם נתבונן בכתב היד שלו ובחתימתו נראה את ההתמדה, העקשנות והיציבות. שום דבר לא יכול היה להסיח את דעתו ממטרותיו. לא כשלונות ולא הצלחות.
דונלד טראמפ היה מולטי מיליונר כאשר בשנות ה-90 פשט רגל. הוא היה כישלון? תוך 5 שנים הוא הפך למיליארדר, והכפיל את הונו פי 100 ממה שהיה לו קודם.
בשנת 1962 שום חברת תקליטים לא הסכימה לפרסם אלבום של 4 בחורים צעירים מליברפול, הביטלס ביצעו הקלטת מבחן ב1 בינואר בחברת התקליטים החשובה "דקה", אך נדחו בטענה ש"להקות גיטרה הן כבר לא באופנה". האם החיפושיות היו באותה נקודת זמן כישלון?
טעות עלולה להפוך לכישלון רק כמחליטים שהטעות הפכה לכישלון או כאשר מרימים ידיים ולא ממשיכים שוב ושוב עד שהופכים את הטעות כמו אדיסון ל"בית ספר".
מה עושים?
לוקחים אחריות. וזה אומר שבוחנים את הנתונים ועושים את הצעדים הכי טובים שאנחנו יכולים. לומר: "אני אשם" – זה לא לקיחת אחריות. זה יותר "תעודת שחרור". זהו, הודאתי באשמה, מה עוד נשאר.
לקיחת אחריות אומרת ללמוד מנסיון העבר, מכשלונות שלנו ושל אחרים ולהפנות את האנרגיה שלנו לאפיק של עשייה, של התכוונות להצלחה.
מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >> | 
