יציבות ושגרה בראי הגרפולוגיה

השעון המעורר מצלצל בבוקר.
יום חדש מתחיל.
כיצד הוא מתחיל? כיצד הוא מתקדם?
מה היחס שלנו למה שקורה בו, למה שעתיד לקרות בו?

מאחר ואנחנו מדברים על יציבות ושגרה, ננסה להתייחס לגישות שונות, לתפיסות שונות ביחס אליהן.

השעון מצלצל, מידי בוקר, ללא שינוי, מזה כמה שנים, בדיוק בשעה חמש וחצי בבוקר. הוא פוקח עין, מושיט יד אל עבר השעון הנמצא תמיד באותו המקום ומכבה אותו. אחרי עשרים וחמש דקות הוא יוצא מהחדר, מקולח ומצוחצח, פותח את דלת הכניסה, מתכופף ומרים את עיתון הבוקר. בשעה שש בדיוק הוא יושב ליד שולחן המטבח, הרדיו משמיע את חדשות הבוקר והוא קורא עיתון, שותה את הקפה השחור ואוכל את פרוסת הלחם הנצחית המרוחה בחמאה ובדבש.

בשעה שש ושלושים הוא מניע את הרכב ויוצא בדרכו לעבודה. מזה שמונה עשרה שנה באותו המקום. רוב השנים גם באותו המשרד. בשנה שעברה הציעו לו לעבור למשרדים החדשים אבל סירב. נשאר עם חטיבה שונה בבניין הישן. בלאו הכי את עבודתו הוא עושה על המחשב, הוא יחידה של איש אחד. זה לא ממש משנה.

כבר שנים הוא מסיים את העבודה בדיוק באותה השעה, חוזר באותה הדרך הביתה. מאכיל את הדגים, יושב עם אשתו לארוחת ערב, רואים חדשות, קוראים ספר ופורשים לחדר השינה בשעה עשר, לכל המאוחר. לעיתים נדירות הם נאלצים להגיע לארוחות משפחתיות, אירועים בעבודה. הוא לא אוהב את זה. זה מערער לו את הסדר. יחד עם זאת, שניהם חובבי תיאטרון מושבעים ויוצאים להצגות פעמיים בחודש.

אשתו טיפוס שקט ומסודר. החיים שלהם על מי מנוחות. כשהכירו היה ברור שילדים לא יהיו. שניהם עברו כבר את גיל הארבעים, שניהם זקוקים לשקט ולעצמאות. הם מבינים אחד את השני בלי מילים. איזה מזל שאחותו התעקשה להכיר לו אותה, למרות שהמעבר שלה אליו היה כרוך בקצת קשיים והוא נאלץ להסתגל למספר שינויים, בסך הכול, לחיים בשניים יש יתרונות.

בשבוע שעבר, כשהגיע לעבודה גילה כי בעקבות נזילת מים, נאלצו לפנות את הקומה כולה לכמה שעות טובות. כל יום העבודה נהרס. הזמן התבזבז. התכניות שהיו לו השתנו. הרהיטים שהוזזו ממקומם עדיין לא הוחזרו. כאוס אמיתי. זה פשוט סיוט מטריד. עד עכשיו המחשבה על כך מטרידה אותו.

הטיפוס הוא ברור. מובהק. שימו לב שהוא נעדר מרכיבי חרדה, באופן כללי. מסוגל ליצור הזדמנויות לשבירת שגרה – כאשר הוא שולט בכך, אבל תגובותיו לשינויים בלתי צפויים נחרטות בו לאורך זמן. הוא זקוק למסגרת קבועה וברורה, זקוק לשגרה.

כתב ידו יכיל את מרכיב ה- S הברור של לה סן. תמונת הארגון תהיה מאורגנת ומסודרת והסדר של המאקרו יתאם את הסדר במיקרו. פופאל 4 א' לרוב, כתב מאוורר מעט, כתב תקין עד קטן, מופרד, סדיר. פעמים רבות, בשל המונוטוניות של הפעילות, נקבל כתב שאינו מופרד לפסקאות. כל הפעילות היא על רצף אחד וכך גם הכתיבה.

אם נשנה במעט את הניואנסים בסיפור נקבל את המקרה הבא:

לפני שהוא יוצא מן הבית הוא מקשיב היטב לחדשות ולדיווחי התנועה. מי יודע היכן הייתה תאונה או היכן מתבצעים שיפוצים בכביש. אסור לו לאחר. כל דקה מתוכננת בקפידה. אין מקום לשינויים. אין מקום לטעויות.

במהלך הנסיעה הוא ממשיך להתעדכן בענייני התנועה. בין לבין בדיווח על מזג האוויר נמסר כי מחר עשויה להתחולל סופה. הוא מייד מכוון את השעון המעורר לארבעים דקות מוקדם יותר. עדיף שיגיע מוקדם מאשר שיאחר.

יום ההולדת שלו מתקרב והוא מייד נזכר בתרעומת רבה ובלחץ במתנת יום ההולדת שארגנו לו חבריו למשרד. הוא הגיע לעבודה, נכנס לחדר שלו ולא זיהה אותו. כל הציוד היה שונה. שולחן חדש, כסא מנהלים, מסך דק.

הוא נזכר בפאניקה שאחזה בו. זהו. פיטרו אותו ואף אחד לא סיפר לו. הוא לא שם לב למתנה הארוזה במרכז השולחן. הוא חטף התקף אסטמה נוראי. רק אז, אחרי שהצליח להירגע התברר לו שבעקבות השינויים בחברה החליטו לחדש לו את הציוד בחדר: שולחן, מחשב, כסא... לכולם עשו את זה מזמן, הוא התנגד. הוא שונא שינויים. אבל בהנהלה החליטו שהציוד המרופט שלו כבר לא ייצוגי.

אצל טיפוס זה המרכיב החרדתי והכפייתי מוסיף לכתב אלמנטים כבדים, נוקשים, מקובעים יותר. סביר להניח שנמצא פופאל 4ב' יותר מפופאל 4א'. הקו נוקשה יותר, חסר חיים ולרוב גם בעל גוונים שטוחים יותר. נמצא שימוש יתר בסימני פיסוק – כתב פרטני, פעמים רבות.

שינויים נוספים בסיפור כבר ייתנו לנו דמות שונה לחלוטין:

הוא מסיים את הקפה של הבוקר וזורק את הכוס לכיור. מתניע את הרכב ומגלה שהתעכב היום מעט יותר מהרגיל. לא נורא. הוא מזמן הרגיל את הבוס שלו לזה שהוא לא תמיד יגיע בזמן כפי שהוא לא תמיד עוזב בזמן. 8:00 עד 17:00 מעולם לא היו גמישות יותר.

הוא מגיע למשרד, מכין עוד כוס קפה ונכנס לחדר. יש המון עבודה. כמה פגישות בתוך המשרד, שתיים מחוצה לו. הפרויקט שעליו הוא עובד כבר חודשיים אמור להגיע לידי סיום מפואר השבוע והוא מאושר. הכול הלך בדיוק על פי התכניות, טוב... היו שינויים קלים פה ושם אבל המטרות, כולן, הושגו. מעבר לזה, מאחר והחברה המתחרה בחרה להשיק מוצר חדש הוא ניצל את ההזדמנות וקידם תכנית שעד לאחרונה ההנהלה בחרה לדחות.

הוא אוהב את מקום העבודה שלו. עובד כבר שמונה עשרה שנה באותו המקום. גדל וצמח יחד עם החברה. יש לו קביעות, הוא יודע בדיוק מה מצופה ממנו אבל זה מעולם לא מנע ממנו להעלות רעיונות חדשים.

התקופה היחידה שהייתה לו קשה, הייתה לפני שנה. חוסר היציבות במשק השפיע גם על העבודה הזו והייתה תקופה שבה לא היה ברור אם יהיה עם מה ולאן להמשיך הלאה. חוסר הוודאות הרג אותו. הוא לא אוהב להיות בחושך.

היתרון הגדול של העבודה הזו הוא שיש לו שגרה מבורכת. הוא יודע מתי הוא מגיע, לרוב הוא יודע גם מתי מסיים. המשכורת נכנסת בכל עשירי לחודש כמו שעון, הוא יוצא פעמים בשנה לחופשה עם המשפחה.

אבל בתוך השגרה הזו יש הרבה "אקשן". הפרויקטים מתחלפים. לפעמים משיקים אחד לשני. כל פרויקט הוא אתגר, בכל פעם הוא מרגיש שהוא צריך להמציא את עצמו מחדש, להוכיח שהראש עדיין מסוגל לייצר רעיונות חדשים ומקוריים.

כן... הוא בהחלט יכול להגיד שהצליח וטוב לו.

הצורך במסגרת ובוודאות מייצר תמונת מאקרו מאורגנת וטובה. לעומת זאת, הצורך באתגרים, הערנות לשינויים ויכולת האלתור באים לידי ביטוי בכתב בעל תנודות, ערנות, שינויים וגיוונים בגודל, בזווית, במהלך השורה, בגוון הקו. הקו ערני, שיפודי, קיימים קישורים, גשרי אוויר, אזור עליון גמיש, כתב פתוח.

האחרון....

הוא פוקח את העיניים ומביט סביב. לוקח לו שנייה להיזכר היכן הוא נמצא. חיוך רחב משתרע לו על הפנים. תאילנד. נחת אתמול. ביום רביעי פתח את העיתון, ראה את הדיל, הרים טלפון וסגר טיסה. שבוע של כייף.

האריזה לקחה בדיוק חצי שעה, הוא בטוח שכח משהו אבל מה זה באמת משנה... מניסיון הוא יודע שבכל מקום, תמיד, בכל מצב עד היום – הוא הסתדר.

ביום חמישי בבוקר עוד נסע למשרד, טיפל בדברים הדחופים, דחה פגישות בשבוע, הודיע למזכירה שלא יגיע בשבוע הבא. בערב כבר היה בשדה.

החופש הזה... אין לו תחליף. אחרי הצבא השלה את עצמו שיוכל לעבוד כמו כולם באיזה מקום מסודר אבל זה התפוצץ לו בפנים מהר מאוד. הוא לא היה מופתע, מעולם לא היה איש של מסגרות.

גם הנישואים הקצרים שהיה מעורב בהם הוכיחו שאי אפשר לקצץ לו את הכנפיים. היא באמת הייתה בסדר ובאמת ניסתה לתת לו את החופש שהיה זקוק לו אבל זה הוא... שאלה כמו: "מתי אתה בא הביתה?" הקפיצה אותו וכשהתחילה לדבר על ילדים הוא מייד ראה את דלתות הכלא נסגרות עליו. לתמיד.

הגירושין היו קצרים ביותר, הוא פשוט וויתר על הכול, השאיר לה את הבית, את הכלב, את כל הציוד חוץ מציוד המחנאות. הם חברים טובים עד היום, מידי פעם נפגשים לקפה ויותר. אולי בעתיד.. מי יודע, אבל עכשיו.. עכשיו תאילנד מחכה לו.

כתב יד זה יהיה קופצני, מאקרו ומיקרו חסרי סדר ובהירות. שינויים בגוונים, בגודל ובזווית, מרווחים תנודיים. קו מהיר, חסר שקט.

מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >>