|
אודטה: מה עוד שתי האפשרויות?
חנה קורן: השלישית זה הזוית שכדי ליצור זווית צריך לעצור, שזה בד"כ כתב יותר איטי, יותר נוקשה.
אודטה: זה כמו הברק, כמו שמציירים ברק.
חנה קורן: חייבים לעצור אי אפשר לעשות תנועה רכה, עוצרים ואז רואים תנועה קשה יותר, נוקשה יותר, תקיפה יותר, החלטית יותר, מבוקרת יותר. והאחרונה שהיא חוט, החוט יש לו נטייה להיכנס, להשחיל את עצמו לכל קוף של מחט הוא מאוד קליל, הוא זורם, הוא מתקמט והוא דיפלומטי כזה, הוא מסתדר בכל מצב, אז זה החוט, שלפעמים זה גם מלמד על ערמומיות, לפעמים על כשרון דיפלומטי.
אודטה: אז הנה למשל פה בכתב הזה מה?
חנה קורן: זה כתב שהוא קערות ואם נוסיף לזה גם את השוליים המתרחבים שלמדנו, זה מאוד מחזק את הנושא של הפתיחות והזרימה לקראת הזולת והיכולת ליצור קשר בקלות.
אודטה: אם לזה את קוראת קערות, אז נורא מעניין למה את קוראת קמר, קמור.
חנה קורן: בדיוק הפוך, אם נסתכל אח"כ על אותיות כמו ה', אין כמעט קמר.
אודטה: כי למשל הצ' לדעתי היא עגולה והח' היא עגולה
חנה קורן: נכון אבל היא לא יורדת לצד הזה
אודטה: אההה
חנה קורן: היא רק קמר תקני, הרי מה אנחנו בודקים בגרפולוגיה? את הסטייה מהתקן. יש תקן
אודטה: אז כשאת אומרת קמר, זה צריך להיות כמו כוס הפוכה
חנה קורן: הנה קמר, הנה דוגמא, זה קמר, קמור כתב שמכסה שסוגר.
אודטה: ממש מטריות, איגלו, פטריות, מה הוא אומר?
חנה קורן: כאן זה ממש התגוננות וחרדות וקושי ביצירת קשר.
אודטה: כאילו שומר על עצמו.
חנה קורן: כן נכון, כאילו הולך בתוך בונקר, מתקדם תוך כדי הליכה בתוך בונקר, אפשר לראות שיש כאן גם זוויות וגם סוג של קערות וגם זוויות אבל עדיין...
אודטה: את יודעת, אני הייתי מסיקה מבן אדם כזה שהוא אגרסיבי,מכיוון שהגנה זה התקפה בד"כ, אז מי שהולך בדרך קבע בצורה כל כך מגננתית אז הוא גם מתקיפן.
חנה קורן: זה מדהים מה שאת אומרת אבל כדי לבדוק את זה, צריך להסתכל על הסיומות של האות ת' ואם תסתכלי טוב על כל הסיומות הן נראות כמו נבוטים ואכן יש תוקפנות בכתב, לא תמיד, לא להיסחף שכל קמר הוא תוקפנות אבל לפעמים.
אודטה: אז אם אין תוקפנות אז היא סמויה, כי רק קיצוניות אחת מולידה קיצוניות שנייה.
חנה קורן: לפעמים זה עוקצנות, לפעמים זה עודף ביקורתיות גם לעצמו וגם לאחרים.
אודטה: כל סוגי האגרסיה
חנה קורן: נכון ובכתב הקודם ממש הייתה תוקפנות אמיתית.
אודטה: ומה זה?
חנה קורן: פה אנחנו רואים זוויות חדות שיחד הם מנסות להיות קמרים אבל בד:כ זה זוויות נוקשות, זה איש קשה.
אודטה: ומה הזויות אומרות?
חנה קורן: איש קשה,נוקשה, אבל לפעמים זה גם כתב יד של מנהיג. לפעמים זה כתב יד של בן אדם שלוקח אחריו, שסוחף אחריו את הסביבה בכוח האסרטיביות.
אודטה: אז איך אנחנו יודעם אם זה מנהיג או איש קשה?
חנה קורן: לפי שאר האותיות
אודטה: או שזה מנהיג קשה? או שיש לו קשה?
חנה קורן: לכן צריך לבדוק את כל כתב היד ולא להוציא עד כמה שאפשר, סימנים מתוך ההקשר שלהם.
אודטה: אוקיי ועכשיו נשאר לנו עוד את החוטים
חנה קורן: את החוטים כאן אפשר לראות חוט מאוד גמיש, מאוד זורם, מאוד מסתגל בקלות לכל מצב, לכל מקום שהוא מגיע הוא יודע מה להגיד ואיך.
אירית: זה אני
חנה קורן: איך לצאת יפה מכל מצב, יש הרבה ערנות הרבה קליטה של מה שקורה מסביב וזה הכתב החוטי שהוא כתב באמת מיוחד והכתב האחרון....
אודטה: אפשר לומר שהם אנשים....
חנה קורן: קלילים דיפלומטים סתגלנים, בדיוק הפוך מהזוויתי למשל.
אודטה: הבנתי
חנה קורן: שהוא קל והוא זורם
אודטה: טוב אז אירית כבר הזדהתה, אז אפשר לשאול האם זה גם אומר על אנשים שמחפפים וכאלה
חנה קורן: לפעמים
אודטה: אבל זאת לא היא
אירית: אני מודה, אני גם מחפפת, זה חלק מהעניין, כן.
חנה קורן: לפעמים אנשים קצת ערמומיים ולא...
דביר: היא מה זה ערמונית
אירית: ערמומית? אני?
אודטה: זו מחמאה ענקית מותק, כל אישה נשואה חייבת להיות ערמומית. מה קרה לך? זה הנשק הראשון על הבוקר. ומה עוד?
חנה קורן: והכתב האחרון הוא כתב שמשלב את כל הסימנים יחד, זה כתב היד של מאיר שטרית, שאפשר לראות אצלו גם חוטים, גם קערות, גם קמרונים
אודטה: אז... לא יצא לנו פה
חנה קורן: לא יצא
אודטה: אין דבר, אז נדע שמאיר הוא ורסטילי ורטיקולארי
חנה קורן: כן כן ויש בו את כל הסימנים במינון הנכון וזה מה שעושה אותו בן אדם כל כך מיוחד.
אודטה: על הכיפק , אז תודה רבה וחנה תחזור אלינו מחר כדי לנתח
|
