לא פגע בעבודה
חנה קורן כועסת על חרושת- השמועות הזדוניות שקושרים להצלחתה בתוכניות הגרפולוגיה ברדיו: "טוענים שיש לי זיכרון פנומנאלי, ואני לומדת בע"פ כתבי-יד של כל אדם שעולה לגדולה ומתפרסם בארץ, ומזהה את האנשים מיד. איזה שטויות! בכל הקריירה היו לי אולי 10 מקרים בהם זיהיתי את האדם לפי כתב ידו. זה קרה לי אצל יהודית רביץ, שמוליק רוזן, יגאל מוסינזון ועוד כמה, ובכל מקרה אמרתי בתוכנית מראש כי זיהיתי את האדם. נכון שהרדיו נתן לגרפולוגיה 'פוש' רציני, אך אין בזה שום טריקים מתחת לשולחן. אני גם לא יכולה להתלונן שהמחקר הירושלמי פגע בנו ובעבודה. מאז פורסם אני לא יוצאת מהעבודה. יש יותר דרישה ויותר מפעלים שפונים לבקש את השירותים שלנו. אני מעסיקה במשרד גרפולוגים ושלוש מזכירות ולא מצליחה להתגבר על העומס. הפסיכולוגים לא יכולים כנראה לבלוע את זה".
להגנת הגרפולוגים שלפה חנה קורן את המחקר של נורית בראל, שבו היא טענה ההיפך ממה שנאמר במחקר הפסיכולוגים מירושלים. הפסיכולוגית בראל בדקה את הגרפולוגיה משני כיוונים: אם היא מהימנה ואם היא תקפה. בין מסקנות המחקר של נורית בראל אפשר למצוא את המשפטים הבאים: "ניתן חיזוק להנחה שיש בגרפולוגיה איכות שהיא מעבר לרמזים העשויים להיקלט על ידי הגרפולוגיה, כמו ה'בנדר', הן שתי שיטות אבחון מהימנות ויציבות יחסית לאבחון הנעשה על סמך אינטואיציה גרידא...
הגרפולוגיה הוכיחה את עצמה במחקרנו כשיטה מהימנה במידה המניחה את הדעת, אולם תקופתה כנגד קריטריונים חיצוניים נמוכה מכדי שתוכל לשמש בסיס להכרעות וניבויים, המשפיעים באורח חיצוני על מהלך חיי הפרט... אין הצדקה לדחות את הגרפולוגיה על הסף. חולשותיה וכישלונותיה להוכיח את תקופתה, קשורים גם בהעדר מסגרת אקדמית החוקרת, מתקנת ובונה אותה על סמך ממצאים מחקריים, ומפקחת על יישומה בשטח. ביטול ערכה של הגרפולוגיה דומה לשפיכת מי-האמבטיה עם התינוק. מומלץ לקלוט אותה במסגרת אקדמית".
לקראת הגרפולוגיה
בהקשר למסקנות אומרת נורית בראל: "מה שמבדיל היום את הגרפולוגיה משאר מבחנים פסיכולוגיים היא העובדה שאינה נלמדת ונחקרת באוניברסיטה, ואין עליה פיקוח אקדמי. כל אחד יכול לתלות שלט "גרפולוג" על עצמו, ולך תוכיח שהוא לא. אני לא אומרת שמותר להשתמש בגרפולוגיה ללא סייגים. בטח שלא בצורה הפרוצה שמשתמשים בה היום. אבל חבל שלא להשתמש בכלי הזה, ולנחיל עליו את כל הכללים של המבחנים האחרים, עם אותה בקרה ואותן שיטות מחקר. הצעתי היא שילמדו גרפולוגיה כמו שלומדים "רורשאך", "בגדר" וכל השאר, ולאשר את השימוש בה רק לאנשים שמוסמכים לכך.
את השוני בממצאי המחקר שלה לעומת המחקר הירושלמי, היא לא תולה בגיאוגרפיה, כי אם בהבדלי גישה. כפי שהיא אומרת: "ההליכה אצלי במחקר היתה לקראת הגרפולוגיה. גם סולם האיפיון לבדיקה נבחר בעצה אחת עם הגרפולוגים. ממצאי התוקף הנמוכים של ה'בגדר' במחקר הזה אינם אומרים שהמבחן הזה לא טוב, אלא שהוא פחות שימושי למטרות אפיון-אישיות, והוא באמת בשימוש יותר למקרים קליניים. אשר למחקר הירושלמי, אני חושבת שהתקיפה שלהם היא יותר על הפרקטיקה בשטח. הם טוענים שהגרפולוגים עושים את העבודה לא טוב- ומפספסים. זה לא מוכיח שהגרפולוגיה בבסיס וברציונל שלה לא טובה. אני ל באתי להוכיח כי מה שנעשה בשטח הוא שלילי, וצריך לבער את הנגע תיכף ומיד. אלא ביקשתי יותר לבדוק את המקורות, והמחקר שלי יותר תיאורטי ונקי במטרותיו. גם במחקר שלי יוצא שהשימוש בשטח הוא לא אידיאלי, ואנשים בעלי מיומנות שונה מפיקים תוצאות ברמה שונה".
האם המצב שונה אצל הפסיכולוגים?
מי שיבדוק את שורשי הפסיכולוגיה הנחשבת כיום ל"מדע כשר" בעיני האקדמיה, יראה שוויכוחי- הבראשית ביחס לפסיכולוגיים, לא היו שונים בהרבה מהוויכוחים היום סביב הגרפולוגיה. אז אולי זו רק שאלה של זמן?
|
