מאת: עדית נעמן
אולי לא שמתם-לב לעובדה שהאוויר אצלנו עדיין סמיך מרוב עשן וריח אבק שריפה, אבל שום גוויות לא סופרים בשטח. כי המלחמה שמדובר בה הפעם לא עקובה מדם, אלא שטופת ניירת. מצד אחד מתחפרים אנשי הפסיכולוגיה על הבריקאדות, משלחים טילי נייר ומחקר נגד הגרפולוגים, מראים עליהם באצבע מאשימה וצועקים נגדם במקהלה: הם הבל-הבלים, וכל עבודתם ניחוש ששולפים מהכובע...
לעומתם חורצים הגרפולוגים לשון ארוכה, מחזירים להם טיל קרקע-מציאות ומשיבים בקול גדול: הם מרגישים מאוימים לכן מארגנים מיני מחקרים לא כשרים כדי לבעוט בנו. מעולם לא היתה לנו דרישה כל כך רבה כמו מאז פרסום המחקר המשמיץ...
העניין הוא, שמי שמצפה לקביעות ולעובדות נחרצות בנוסח האומר: הגרפולוגיה היא חאנטריש אחד גדול וצריך להעמידה במקום הפסיכולוגיה- יתאכזב. כי גם הפסיכולוגיה, עם כל הוותק האקדמי שצברה במאה השנים האחרונות, היא לא מדע מדויק, ואין כאן עובדות בהירות ונחרצות של אחד ועוד אחד הם שניים, ורק שניים. ואם המחקר של הדוקטורים בן-שחר ובר-הלל מאוניברסיטת ירושלים מגיע בסופו של דבר לשלילה כמעט מוחלטת של הגרפולוגים, בא מחקר אחר של הפסיכולוגית הקלינית נורית בראל מאוניברסיטת תל אביב וטוען: לא רק שהגרפולוגים הוכיחו רמת מהימנות גבוהה, אלא רצוי לקלוט את הגרפולוגיה במסגרת האקדמיה, ולהשתמש במבחן הגרפולוגי, כמו שמשתמשים במבחנים פסיכולוגיים אחרים.
|  |
אם אתה מקצוען
בין שני המחקרים ניצבים הגרפולוגים, שמבקשים ליהנות מכל העולמות, גם לזכות בלטיפה המחניפה של האקדמיה, וגם להוציא לשוק "אנשי מקצוע" לאחר קורס מפוקפק של מספר חודשים. אבל אם נדמה למישהו שבמלחמה הזו ניצבים מצד אחד אנשי האקדמיה והמדע האובייקטיבי הטהור, ומצד שני אנשי השרלטנות הסובייקטיבית הלא-טהורה, נאמר מייד שגם זה לא מדויק לגמרי. כשאיש האקדמיה יוצא לדרך המחקר מנקודת מוצא מסוימת אין כל בעיה בלבחור את השיטה, הגישה והאמצעים, כדי שגם התוצאות ינועו בכיוון הרצוי. למרות שד"ר בן-שחר טוען בנקודה זו: "אין אדם שעושה מחקר בלי דעה מוקדמת, כי אנשים חושבים, יש להם דעות. לפעמים המחקר תומך בדעה, לפעמים לא. אם אתה מקצוען, ויודע לעשות מחקרים, מתכננים את המחקר כך, שההזנחה המוקדמת לא תשפיע על המחקר".
אז בואו נראה איך התיאוריה היפה עובדת במציאות. את המחקר הירושלמי על תקופת הגרפולוגיה בהערכה, מיון והכוונה מקצועית של עובדים, עשו ביחד הדוקטורים גרשון בן-שחר, מאיה בר-הלל וענת פלוג(כרגע לא בארץ), שלושתם מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ירושלים, ומאז פורסם המחקר, על מסקנותיו הקטלניות ביחס לגרפולוגים, הפכו הצמד בן-שחר-בר-הלל, לשלאגר הרצאות מהלך. כולם נהנים לראות איך רומסים אלילים, והגרפולוגיה הפכה לאחד האלילים בארץ. זו גם הסיבה שד"ר בן-שחר, שהתמחותו המקצועית היא במבחנים פסיכולוגיים ובשיטות-מחקר, החליט לטפל בגרפולוגיה, המהווה כלי מרכזי מאוד בבחירה ובמיון עובדים למקצועות, ולבדוק את תקופתה המדעית.
גם לא-גרפולוגים
בן-שחר טוען שלפני ארבע-חמש שנים, לא נמצאו כמעט מחקרים בארץ שבדקו את תקופת הגרפולוגיה, ומחקרים דומים שנעשו בתחום הזה בהולנד, בארה"ב ובגרמניה, הגיעו למסקנות דומות לשלהם, והן: כשגרפולוגים מקבלים לידם חומר גלם טבעי כמו קורות-החיים של אדם, הם מסוגלים להפיק ממנו אבחון ואמיתות, אבל לא ברמה טובה יותר מקבוצת הבקרה, שמורכבת לרוב מסטודנטים וממורים לפסיכולוגיה. אבל אם הם מקבלים לידיהם טקסט ניטראלי וחומר שהוא דל מבחינת התוכן, כל מה שהם מפיקים מהכתב הוא מקרי לגמרי. אומר ד"ר בן-שחר: "אנחנו לא טוענים שהגרפולוגים עושים את זה באמצעות התוכן. כל מה שאמרנו הוא שמי שלא גרפולוג, מגיע באמצעות אותו התוכן לאותן תוצאות.ואם הם רוצים לומר שהם עושים מה שעושים בגלל השפיץ של ה-ל' או הרגל של ה-ת', עליהם להוכיח זאת. לכן אנחנו אומרים שאין הוכחות שאפשר בעזרת גרפולוגיה לומר ולנבא התאמה מקצועית."
למרות נקודת המוצא טוענים הפסיכולוגיים החוקרים מירושלים, כי עשו את כל המאמצים, תכננו את איסוף החומר והנתונים ושנה שלמה הסתובבו בין הגרפולוגים, על מנת שהמחקר הזה יהיה מוסכם גם עליהם. הגרפולוגים טוענים היום אחרת. בסופו של דבר, מספר הגרפולוגים שהשתתפו במחקר, היה קטן מאלה שהביעו הסכמה תיאורטית, ולמען הדיוק המספרי: במחקר א' השתתפו שלושה גרפולוגים, במחקר ב' השתתפו חמישה. שמותיהם חסויים, כפי שהבטיחו החוקרים, אך בכל מקרה מדובר בגרפולוגים שמתפרנסים ממקצועם ונותנים חוות-דעת תמורת שכר.
|
