הכול כתוב

מאת מורן כץ

פורסם ב'מעריב': 21.9.2005
עמוד 1 מתוך 2

אחד הסיוטים הגדולים שעמם מתמודד כל הורה לנער או לנערה בגיל ההתבגרות הוא שיפספס סימני מצוקה שיראה הילד, ולא יצליח להבחין או לזהות קשיים שפוקדים אותו. במקרים רבים כאלה, מספיק לפתוח עיתונים כדי לדעת, הסתיימו באסון לאחר שבני נוער שמו קץ לחייהם.
מימים אלה יש עוד דרך לשפר את התקשורת עם הילדים, גם אם הם עצמם נמנעים מלשתף את ההורים במצוקותיהם: המכללה לגרפולוגיה של מכון חנה קורן פותח קורס מיוחד להורים - וגם למורים ולעובדים סוציאליים - שיסייע באיתור סימנים למצוקה, לדיכאון ולנטייה להתאבדות אצל בני נוער על פי כתב ידם.

קורן טוענת כי עד היום היא הצליחה בזכות השיטה להציל את חייהם של עשרות ילדים.
שני מקרי התאבדות של בני נוער התרחשו בשבוע האחרון. הבולט שבהם הוא של הנער מרמת-השרון, שקפץ בגלל אהבה נכזבת מחלון בית-הספר.
מקרים כאלה מעלים בקרב הורים מודאגים לא מעט שאלות: האם הכתובת הייתה על הקיר? איך לא הרגישו האנשים הקרובים אל אותם נערים במצוקה?

איך ניתן לזהות ולמנוע מבעוד מוער מקרי התאבדות נוספים?
"לצערי", אומרת קורן, "יש לי הרבה דוגמאות. לפני כמה שנים הייתה מגפת התאבדויות בבית-ספר תיכון בירושלים. שני תלמידים התאבדו וכמה אחרים ניסו לשים קץ לחייהם אבל נמצאו בזמן.
הפסיכולוגית של בית-הספר פנתה אליי, אספנו כתבי יד של כל הילדים ואיתרנו סמני מצוקה ברורים. יש מחקרים הטוענים שזה דבר מידבק, כלומר מעין מגיפה, ברגע שבני נוער רואים צעירים אחרים שהתאבדו, זה נותן להם אומץ לבצע מעשים אובדניים אם חשבו על כך עוד קודם, או לחלופין החליטו להתאבד בעקבות מקרה ששמעו עליו".
איך נעשה האבחון?
"אספתי עשרות כתבי יד של תלמידים, וגיליתי שבני נוער שיש להם נטיות אובדניות נוטים לשרבט על דפים או על מחברות ציורים המעידים על מצבם הנפשי. מצאתי שנערים שיש להם נטיות אובדניות, נוטים לשרבט ציורים מלנכוליים שיש בהם המון סימנים. אבל יש להבחין ביו סתם שינויים במצב רוח, בכי או רחמים עצמיים לבין מחשבות אובדניות.

בדוגמאות מצאנו אקדחים ורובים בעיקר אצל בנים, סכינים, מילים של סוף וסכין נוטפת דם. כל אלה יכולים להיות אור מהבהב לסכנה".
קורן אומרת כי הורה שמוצא שרבוט של בנו שנראה לו בעייתי, לא צריך בהכרח להיכנס לפאניקה, אבל עליו לשים לב ולקחת את הילד לפסיכולוג. "ההורים צריכים לדעת שנטיות אובדניות יש בעיקר בגיל ההתבגרות", היא אומרת, "ולהם יש כלים להבחין בכך. יש מחברות של הלימודים, שזה דבר מצוין, ומדי פעם הם יכולים להציץ במחברות ולגלות סימני מצוקה אם יש. בעצם הקורסים האלה מלמדים הורים ופסיכולוגים, עובדים סוציאליים והמון מורות ואפילו גננות לזהות סימני מצוקה. אם אפשר למנוע אפילו מקרה אחד זה טוב".

המאמר "הכול כתוב" - לעמוד הבא >>

למאמר "הכול כתוב" בגרסה הסרוקה >>