|
לחנה קורן שלום,
החלטתי לכתוב ולהתייעץ איתך ועם זיוית בקשר לעניין שמטריד אותי.
ובכן, אני בת 22. שמי אילנה והייתי נשואה זמן קצר. פשוט החלטנו שזה לא הולך ביחד. העניין נגמר יפה. לא היו לנו ילדים.
עד הגט היו לי שלושה חודשים שבהם "שמרתי" את עצמי אבל יצאתי עם גבר גרוש+ילד שמבוגר ממני בכמה שנים. העניין נגמר באשמתי. "פוצצתי" אותו ימים אחדים אתרי הגירושין שלי.
אני מודעת לכך שהייתי פזיזה או שלא הבנתי את ,הרקע ליציאות שלנו.
האמת היא שלא סתם הייתי פזיזה. פשוט, הוא זה שנתן לי את ההרגשה שעתיד היחסים בינינו לא בטוח. בכל אופן, בפגישה האחרתה נתתי לו להבין שאני לא אופציה ליציאות ולא אוהבת להיות שנייה (כי בתקופה שבה נדון הגט שלי
היה נעלם פתאום ולא מתקשר כמה שבועות).
לאחו הגירושין, חשתי רצון לחזור למסגרת וחשבתי שגם הוא חש רצון כזה.
שאלתי אותו ותשובתו הייתה: "אני מעוניין לחשוב על זה שבוע שבועיים ואני אתקשר איתך". מאז עברו כמובן. לא שבועיים אלא שבועות ולא שמעתי ממנו דבר. אני אומנם פעלתי על פי האינסטינקט, אבל אני מאוד כועסת על עצמי, כי זה כואב לי לחשוב שזה נגמר ולא נמשך.
פשוט הרגשתי, שמאז ועד היום עם כל מי שיצאתי לא מצאתי בו דבר. הוא היה האידיאל בשבילי מכל הבחינות: השקפות, רצונות, חלומות, הורות וכו' למעשה, זאת הבעיה שלי. פשוט זה הרקע לכל ההתחלה ברגל שמאל. ולהלן ההמשך.
יום אחד התחיל איתי מישהו. התחברנו ואף יצאנו פעם אחת ואחרי כמה פעמים של שיחות פתאום נעלם והפסיק להתקשר. התקשרתי אני כעבור זמן. הוא הבטיח להתקשר - ומאז... עברו הימים ושום טלפון. החלטתי שאליו אני לא מתקשות.
יש לציין, שאני בחורה די נאה ומושכת מבחינת הופעה חיצונית.
מאוד מאוד חברתית, אופטימית וחזקה נפשית. אני משתתפת בחוג מסוים והמדריך שלנו החזיר אותי ערב אחד הביתה וקבע איתי פגישה עוד יומיים. ביום שקבענו, הודיע לי כי הוא מדבר ממקום העבודה וכי הוא עובד על דבר חדש. בדקה ה-90 הוא ביטל את הפגישה עם התנצלות, שהוא חייב להישאר מאחר שהוא פישל משהו.
ברגעים כאלה אני יוצאת מהעניין בצורה אינטליגנטית ולא מראה סימני לחץ ורוגז אלא להיפך, מראה שאני מבינה. התקשרתי אליו כעבור כמה ימים, כדי להקליט כמה קסטות וגם כדי שהקשר לא ינותק.
באתי ולקחתי ממנו קסטות. התקשרתי אליו והזמנתי אותו אלי לכוס קפה - נתקלתי בדחייה על הצעתי בטענה שהוא עסוק. הבהרתי לו שהצעתי פתוחה. וכשהחזרתי את הקסטות זה היה אחרי הרבה שיחות, גם כדי לקבוע מתי ואיך אעשה זאת.
באחת השיחות הוא פתאום זרק לי את העניין, שלא יוצא לנו להתראות והוא עסוק - "ואולי מחר, כשאני אחזיר את הקסטות נצא". אני באתי אליו למחרת, אחרי יום עבודה ושיעור אנגלית, וראיתי שהוא לא הזכיר כלום על יציאה. באחת הפעמים הוא גם שאל אותי אם אני מתקשרת אליו כשמשעמם לי או שאני רוצה להכירו.
הרגשתי שאני חופשייה איתו ואמרתי לו שאני יותר לא מתקשרת אליו ושאלתי מה קרה לאצבע המחייגת שלו. הוא צחק ואמר: עכשיו אני אתקשר אליך כל יום.
אמנם זה היה בצחוק, אבל לפעמים בצחוק יש קצת אמת.
בפגישה הבאה של החוג הרגשתי שהוא מתעלם ממני, למרות שפה ושם הוא זרק חיוכים אלי כמקודם. אבל ה-'שלום' שלו לא היה כתמיד. זה מאוד הפריע לי.
אני כזו שאיכפת לה מאוד. נטלתי יזמה, כדי לברר שמא הוא כועס עלי. כמובן שלא (אין לו על מה), אבל אמר שהוא חושב שאני כועסת בגלל שלא התקשר. כמובן שאמרתי כי איני כועסת. אבל, גם הפעם הוא לא ניסה לקבוע כלום, אלא להיפך אמר לי שהוא מאוד עסוק.
אני חושבת שאם רוצים מוצאים פנאי. כולם טובים בדיבורים. הכול קורה מהר ונגמר לפני שהתחיל.
למה הם לא יוזמים? למה הם אינם רוצים בקשר? אני מרגישה שמאז שהתגרשתי כאילו משהו שחור רובץ עלי. אף פעם לא הרגשתי כל-כך לא רצויה. תמיד הייתי נערצת ומוקפת חברים וחברות. אני מרגישה שבצורה כזו אני אשאר לבד. ממש לא יוצא לי להכיר בחורים. הם חומקים מבין ידי.
מה דפוק אצלי לעזאזל?
הייתי מעדיפה, אם אפשר, לצנזר ולהסוות את מכתבי. אבל, אני מחכה, מצפה, ומקווה מאוד שאתן תוכלנה לעזור לי. אולי עידוד קטן.
אילנה
|
חנה קורן עונה:
לאילנה שלום,
מאחר שפנית אלי, אני גם עונה לך ראשונה ואיני יודעת מה תכתוב זיוית. אני מקווה ששתי התשובות בכל זאת תחפופנה ותוכלי להפיק מהן תועלת.
התופעה הבולטת ביותר בכתב-ידך היא הנטייה לפתח תלות.
נראה לי, כי כאשר את מכירה מישהו שמוצא חן בעיניך את כל-כך נתלית עליו, שזה מכביד - ולכן הוא בורח. איש אינו אוהב לחוש, שיש אבן-רחיים על צווארו. הוא מתחמק מכך בהזדמנות הראשונה.
את מאוד אנושית, חברותית, חמה ולבבית, אך גם ילדותית. זקוקה כל הזמן לחיזוקים ולאישורים על מעשיך. אינך עצמאית ואינך חשה סיפוק מעצמך אלא אם בן מישהו אומר לך כמה את מוצלחת. את חיה, לפיכך, בצורה חלקית, מתקשה ליהנות מדברים כפי שהם וכל הזמן מצפה לחיזוקים ולמחמאות מ"בחוץ".
יש לך גם נטייה לחוש אשמה בקלות; אין את רואה את אחריותך האישית לתוצאות אלא סובלת מרגשי אשם ורואה בכך "תעודת שחרור".
חשוב לך "לבטח" את צעדיך ואינך מעזה להתקדם אלא אם את משוכנעת שתצליחי. תופעה זו מאיטה את אופן התקדמותך ופוגמת בספונטניות שלך.
נוספת הבולטת בכתב-ידך היא אמביבלנציה ביחסיך לדמות האב, וזו ככל הנראה משפיעה על יחסיך עם גברים (אולי זיוית תסביר לך יותר מהאספקט הפסיכולוגי).
זיוית אברמסון עונה:
לאילנה שלום,
השתלשלות העניינים, כפי שאת מתארת אותה, באמת יכולה לגרום מצב רוח רע! בחכמה ובצדק את מניחה שיש אולי משהו שיוצא ממך, שגורם לכך שאת מוצאת את עצמך שוב ושוב באותו מצב - בו גברים מתחמקים ממך.
טוב את עושה כשאינך מסתפקת בכך שאת מייחסת את הרצף הזה למקרה ושאת מבקשת ייעוץ בשאלה: מה קורה לך?
ראויה להערכה גם הדבקות במטרה שאת מגלה, האופטימיות וההתמדה, גם בחיפוש אחרי חברים וגם בחוג.
לצערי הרב, אין לי שום מושג למה הם מתחמקים. במקרה הראשון, שהוא היחיד בו את מפרטת יותר - נראה שהבחור הגרוש עדיין לא רצה להתקשר באופן מחייב ופנייתך המרמזת בעניין זה הרתיעה אותו.
לגבי האחרים אין בחומר ששלחת משהו שאני יכולה להיאחז בו. .
אפשר היה ללמוד משהו דווקא מהגורמים שבגללם נפרדת מבעלך לאחר תקופה כה קצרה. מה לא הלך ביחד?
טמון אולי חלק מן התשובה. נראה לי, שחשוב מאוד בשבילך לגלות את מקור הקושי ויש לי שני רעיונות באשר לכתובת שבה תוכלי לקבל תשובה לשאלה כזו:
הראשונה היא, בעלי הדבר עצמם. האם יש מישהו מן הבחורים הללו שאיתו תוכלי לדבר בהרגשה טובה?
אני בטוחה שזה לא קל ולא פשוט, אבל עדיין לא המציאו דרך טובה יותר לדעת מה חושב הזולת מלשאול אותו ולשמוע מפיו. האם תוכלי לשאול מישהו מהם, למה בעצם הוא מתחמק?
את במפורש אומרת, שברור לך שבתחילה היה מעניין בך ואחר-כך התחמק; את מספרת כי הדבר קרה לך פעם אחר פעם. שכן, את מצויה כיום בעיצומו של תהליך בו את מנסה להבין מהי הסיבה למצב זה החוזר פעם אתר פעם.
אם אינך יכולה (ואני מבינה את הקושי) לשאול אחד מהם בגלוי (או ששאלת והם לא נתנו תשובות של ממש כי גם להם לא יהיה קל להשיב) - אז הכי טוב יהיה אולי לשאול את בעלך לשעבר. היחסים ביניכם עדיין טובים ויש בוודאי מידה כלשהי של קירבה אינטימית לאחר החוויה המשותפת של נישואין, חיים בצוותא וגירושין. אולי הוא יוכל לומר לך מהי השערתו.
אבל אם התכנית הזו קשה מדי, או שלא תביא עימה תוצאות, אספר לך שלמטרה זו עצמה מתקיימות קבוצות וסדנאות, שבהן ניתנת לאנשים הזדמנות, בסביבה מבוקרת ותומכת, עם הדרכה מקצועית לבדוק בדיוק את מה שאת רוצה לדעת: מה קורה להם ביחסי גומלין/ איך הם מתנהגים/ מה הם משדרים/ איך הם נקלטים על ידי אחרים ואלו תגובות הם מקבלים.
זהו תהליך בו את רוכשת מידה של מודעות עצמית אשר תועיל לך לרכוש יותר שליטה על התנהגותך. אני מאוד ממליצה להצטרף לאחת הקבוצות הללו. אם יחזור הדבר על עצמו במסגרת הקבוצה ומישהו, שבתחילה יחזר אחריך יתחמק לפתע, אפשר יהיה להבין ממנו בתוך הקבוצה עצמה מה קורה לו. גם תוכלי ללמוד מה את עושה ובאותה הזדמנות תעזרי לו להבין מה הוא עושה.
|
