|
זוהי אגב הסיבה שבגללה כל העוסקים ביחסי אנוש, טיפול וייעוץ, מציעים להשקיע מאמץ כה רב בתקשורת.
אילו, למשל, הרגישו שני בני הזוג אותם רגשות, לגבי אותם רגשות ולגבי כל מצבי החיים- לא היו צריכים לתקשר. מה שהסברתי כאן הוא בעצם, לגמרי מובן מאליו. כמה פעמים קרה לך שראית יחסים בין בני זוג ממכרייך וחשבת בליבך: איך היא יכולה לסבול שהוא מתנהג כך- אני לא הייתי מוכנה לזה. אבל ההיא שמדובר בה לא נראית כלל סובלת. היא סובלת ודאי מדברים אחרים, מהם את אולי דווקא לא היית סובלת.
את כל זה הזכרתי כדי להדגיש קודם כל, שאין לדעת אם חברתך-שבעניינה כתבת-תופסת את מצבה באופן דומה לתפישות שלך, או אולי באופן תפיסתה, הפירוש שהיא נותנת להתנהגותו של הגבר ולהתנהגותה שלה, שונים לגמרי.
אבל, תאמרי ודאי: היא אמרה שהיא החליטה לנתק את היחסים. היא אמרה שהיא רוצה לגמור איתו. על כך אשיב: נכון, היא אמרה כך, אבל היות וזה אינו מה שהיא עושה (זה רק מה שהיא אומרת), מותר לנו לשער השערות נוספות.
לעיתים קרובות יש פער בין המטרות שלנו כפי שאנחנו מכירים אותן במודע לבין המטרות האמיתיות שלנו, אותן אנו מסתירים מעצמנו מסיבות שונות (שלא נוח לנו לדעת אותן) וכך הן נשארות בלתי מודעות. וכאמור, כשרוצים לדעת מה המטרה האמיתית של האדם, לומדים יותר מהתבוננות במה שהוא עושה, מאשר בהאזנה למה שהוא אומר.
חברתך למשל, אומרת שהחליטה לגמור עם הבחור. היא נסעה לחו"ל אבל שם קיבלה ממנו טלפונים (ולשיחת טלפון דרושים שנים) ובעקבותיהם "לא מצאה את עצמה" את כותבת. ייתכן. אבל האם אינך מסכימה איתי שאילו מטרתה האמיתית הייתה לגמור סוף-סוף עם הבחור, היא הייתה נשארת שם בכל זאת עוד זמן מה? היא גם נזהרת מלפגוע בו. אילו החליטה שהיא רוצה להפסיק, הייתה אולי מקבלת על עצמה לפגוע בו על ידי פירוד חד-משמעי מתוך דאגה לעצמה ולחייה ומתוך החלטה לא לפגוע בעצמה, אבל זה לא מה שחברתך עושה. יתכן, איפה, שיש צרכים שלה אשר הקשר הזה עונה עליהם. לשם דוגמא בלבד, ובלי שיהיה לי מושג אם זה מתאים למקרה שלך, אציע אפשרות שהתלות שלו בה נותנת לה הרגשת ערך עצומה.
מישהו שלא יכול (כאילו) לחיות בלעדינו, זה לא דבר שמתגלגל ברחובות. או יתכן למשל, שהיותו נשוי ומטופל בילדים מבטיח לה שהיא לא תצטרך להיכנס לקשר יומיומי אפור ומחייב. שהיא, כמו שאומרים, לא תצטרך לכבס לו את הגרביים.
את רואה, איפה דברים שהדברים אינם לעולם כה חד משמעיים וזה מסבך לנו מאד את שאלת ההתערבות בענייניו של הזולת. יהיה הוא ידידינו, בן זוגנו או ילדינו- שלא על פי בקשתו המפורטת. כי איך נחליט מתי להתערב ומתי לא? את יודעת היטב כמה זוגות אנחנו רואים סביבנו שלדעתנו חיים כל כך רע ביחד, שמטוב היה בשביל שניהם או לפחות בשביל אחד מהם- שיתגרשו. האם במקרים כאלו נסדר שם משהו? "נתפוס שיחה" עם מישהו מהם? נספר לה על הבגידות עליהם אנחנו יודעים והם לא?וכשמישהו לומד מקצוע שלנו ברור שאינו מתאים לו, האם "נתפוס שיחה" איתו או עם המורה שלו ונציע לו שיכשילו אותו כדי שיאלץ להחליף מקצוע. אבל אולי המקצוע הזה כל כך חשוב לו שהוא ישקיע בו את חלבו ודמו וישאב ממנו סיפוק ונחת, בכל זאת. מי יודע? ואולי, אני בכוונה נותנת דוגמא "מן הסרטים", אולי יישאר הגבר המפונק אלמן יום אחד וחברתך תהיה בסביבה על מנת לעזור לו להתמודד עם כל הילדים האלה? מי יכול לדעת מה יהיה. אומרים, שיש אחד שיושב למעלה ויודע הכול מראש, אבל לנו על פי רוב לא מגלה...
מכל הסיבות האלה את וודאי מבינה, שאני רואה זכות ו/או חובה מועטה מאוד להתערבות אקטיבית בענייניו של הזולת, שלא בהסכמתו ובהתייעצות איתו. אילו, למשל, ביקשה ממך חברתך לעשות משהו- זה היה שונה. אילו שוחחת איתה והצעת לה והיא הסכימה- למה לא. (ליבי אמר לי וגם ליבך אמר לך- היא לא תסכים).
הניסיון שלי הראה לי, שההזדמנות היחידה בה כדאי להציע לאנשים את השקפתך על חייהם הוא בתשובה לבקשתם המפורטת לשמוע את חוות דעתך. וגם אז-בזהירות רבה.
לסיום, צריך להזכיר שיש כמובן שורה שלמה של נושאים שבהם יש צורך להתערב מבחוץ בחייהם של בני אדם ולהגן עליהם מפני אחרים ומפני עצמם גם ללא בקשתם או הסכמתם. מדובר במצבים העלולים לגרום נזק לגוף או לנפש. מצבים אלו מוגדרים-או שצריך שיהיו מוגדרים בבהירות על ידי החוק, ואם אובחנו כאלה חובה להתערב. למשל, שימוש בסמים, ילדים מוכים וכול'.
בכל העניינים האחרים, הנפתלים והמסובכים של החיים, נגזר על כל אחד מאיתנו בסופו של דבר לבחור בעצמו את הדרך בה ילך.
הערת המערכת: הגרפולוגית חנה קורן לא יכלה להתייחס למכתבה של יונית, משום שהוא הודפס במכונת כתיבה.
לכתבות נוספות בנושא גרפולוגיה ב'את' >>
|
