גודל הפונט הסטנדרטי במיילים הוא 10. אם אתם משתמשים בפונט קטן, אתם נתפסים כאמינים, מדויקים וישרים יותר, אבל מתחת ל-10 זה כבר לא קריא ואולי אף מעיד על חוסר בטחון, קפדנות יתר או פרפקציוניזם קיצוני. אנשים דתיים או מסורתיים מגלים נטייה לפונטים קטנים מחמת צניעות. מי שכותב בפונט גדול מ-14 הוא אדם מוחצן ולא אמיתי, שעשוי "למרוח" אתכם, בייחוד אם גם המרווחים בין השורות גדולים. באורח פלא, תיאור זה הולם את מרבית דואר הזבל, העצומות למיניהן וההתרמות שרצות בדואר האלקטרוני.

תאהבו את עצמכם

אם חתימת המייל שלכם בגודל ובפרופורציות לגוף המייל, זה מעיד על איזון וישירות. אם אתם מוסיפים טלפון, כתובת או פרטים שנמצאים כבר בחתימה בסוף המייל, אתם משדרים נואשות, מלחיצים ומאותתים לנמען שהוא מחויב לחזור אליכם.
חתימה סרוקה המצורפת למייל מעידה על אהבה עצמית גדולה ועל משמעות שהיא מעבר לכתוב במייל.
הגרפולוגית חנה קורן, המעידה על עצמה שהיא מראשוני הגולשים באינטרנט בישראל ובעלת חברת אינטרנט, מוכנה להודות ש"יש בזה משהו" ושגם היא מסוגלת להתרשם במידה זו או אחרת מאישיותו של הכותב בדואר אלקטרוני. "אבל זו לא גרפולוגיה, זה כבר על גבול המיסטיקה", היא אומרת. " גרפולוגיה היא בהגדרה תורת הכתב, ואין ביטוי לסימנים הנשלחים מהיד למוח בהקלדה".

האם שנים של הקלדה משפיעות על כתב היד באופן שמעוות אבחון גרפולוגי או מקשה עליו?
"אצל אנשים שלא כותבים הרבה שנים כתב היד צפוד ופחות זורם. אי אפשר לדעת בוודאות שהמחשבים הם הסיבה לכך, ולכן חשוב לנתח גם כתבי יד מהעבר".

עם יד על הלב, בשביל מה צריך את הכתב? האם לא נגזר עליו להיבחר בעידן הדיגטלי?
"מחקרים חדשים מוכיחים שהתפתחות המוח קשורה קשר הדוק לכתיבה. כמו שצריך להפעיל שרירים מסוימים בהתעמלות, חייבים להפעיל גם את האינטראקציה בין המוח ליד באופן הייחודי לכתיבה. מסתבר שזה לא אותו דבר כשמקלידים. המחקרים ממליצים על טכניקה של לכתוב כל בוקר חצי שעה, כתיבה אסוציאטיבית, כך סתם. זו טכניקה פופולארית בטיפול עצמי ובכתיבה יצירתית וכדאי לאמץ אותה. אל תתפתו להשתעבד להקלדה באופן טוטאלי, המוח מתייבש כשלא כותבים".