מכתב לגרפולוגית: אינפוזיה של ביטחון עצמי

לפניכם מכתב שנשלח לפסיכולוגית זיוית אברמסון ועבר בדיקה גרפולוגית גם אצל חנה קורן.

גרפולוגיה יכולה להיות כלי עזר אפקטיבי לפסיכולוגים ואנשים העוסקים בייעוץ.

לזיוית שלום,

החלטתי סוף-כול-סוף לנקוט ביוזמה ולכתוב משום שזה זמן רב מטרידה אותי בעיה מסוימת.

אני בת 24, ביישנית, די נאה, נבונה ומשכילה. לכאורה, אין שום סיבה שאפחית מערכי או שאתבייש בעצמי. אולם לצערי הרב, אני חסרת בטחון-עצמי. לוקח לי הרבה מאוד זמן לעשות צעד כלשהו. אם זה בענייני עבודה, חברה, חבר וכו'. לדוגמה: אם מזמינים אותי למסיבה או לאירוע כלשהו, ההתלבטות אם ללכת או לא ללכת גדולה מאוד ובלי שום פרופורציה לעניין. וזאת משום שתמיד קיים חשש שמא יקרה משהו. חשוב לי להיות נחמדה חייכנית ונעימה ולא קפואה ואדישה כמו שלא פעם קרה לי. אולם האבסורד הוא שברוב המקרים, חששותיי לא מתממשים (פרט למקרים בודדים).

מצב זה שתיארתי לפנייך מריע לי מאוד. ובעיקר עכשיו, כאשר אני עומדת בפני שתי החלטות חשובות:

אחת – אני יוצאת עם בחור שלוש שנים, על אף שאני יודעת שמבחינתי אין שום סיכוי ליחסים בינינו עקב סיבות משפחתיות. הוא אוהב אותי מאוד ואני לא נפרדת ממנו, כי פוחדת להיות לבד. שהרי על קשר חדש אין מה לדבר. אני לא מאמינה בעצמי מספיק כדי שאוכל להכיר מישהו שיאהב אותי כמוהו.

השנייה - כרגע עזבתי עבודה שלא מצאה חן בעיני ואני מחפשת עבודה אחרת, אבל שוב קשה לי לגשת להתראיין (ויש לי בהחלט מה להציע), כי אני חוששת שלא אתקבל או שלא אציג את עצמי כמו שאני רוצה שיתרשמו ממני. אודה לכם מאוד אם אקבל עצה או עזרה כלשהי מכם.

תודה רבה,
עדנה

זיוית אברמסון עונה:

באיזשהו מקום וזמן במהלך חייך – קרוב לוודאי שבתקופת הילדות המוקדמת – אימצת לעצמך את הרעיון המוזר שהסיכוי היחיד שלך להתקבל, להיות שייכת, לעורר עניין באחרים או להיות נאהבת תלוי לחלוטין בזה שתהיי "נחמדה, חייכנית ונעימה" תציגי את עצמך כמו שאת "רוצה שיתרשמו ממני".

כלומר, נדמה לך שאם את לא מציגה את עצמך כנחמדה חייכנית ונעימה ולא מצליחה לעשות את הרושם הזה, אזי לא תתקבלי לעבודה, לא תמצאי חן בעיני שום גבר ולא תוכלי להשתלב בחברה. המחשבה הזאת שלך, היא באופן טבעי מקור לדאגה ובצדק! שום אדם אינו יכול תמיד להיות, להיות נחמד, חייכני ונעים. כל אחד מאיתנו הוא לעיתים קפוא ולעיתים אדיש, לעיתים כועס ולעיתים נפחד נרגש נרעש ונבוך. את זה את יודעת ולכן את כול-כך חוששת.

שוב, את חוששת בצדק מנקודת-מבטיך. מפני, שבאמת ייתכן שתהיי קצת כזאת וקצת אחרת ומאוד לא סביר שתרשימי תמיד "במה שיש לי להציע". הטעות שלך, היא בהנחה שזה מה שנדרש. תחושה כמו שלך נפוצה מאוד במידה זו או אחרת ומשותפת לרבים\רבות. התחושה אומרת כך: אני כשלעצמי מה אני?

לו ידעו האנשים את האמת עלי, לו הכירו אותי היטיב ומבפנים (כמו שמכיר אותך חברך מזה שלוש שנים, וראה זה פלא, עם ההיכרות הזו הוא אוהב מאוד!). לו ראו את מה שאני באמת ולא את הדמות שאני מציגה כלפי חוץ – אזי לא היו מקבלים-אוהבים-רוצים אותי.

זוהי תחושה של אדם, הסבור שמקומו בחברה שמור לו רק בתנאי. למעשה, עדנה, יש לך מקום כמו לכולנו, בלי שום תנאים. המצב הוא הרבה יותר קל משאת מדמה בנפשך. לאמיתו של דבר יש, לדוגמה, כאלה שאוהבים נחמדות וחייכניות לעומתם יש רבים שלא סובלים אותן. יש שמרגישים רע במיוחד ליד מי שתמיד בטוח בעצמו ונרגעים רק כשהם רואים שאת לפעמים נרגשת ונבוכה. לכל אופי, אישיות, רגש והתנהגות יש מקום. לכל סוג ומין יש חסידים ויש מתנגדים. כל מה שתעשי, ימצא חן בעיני חלק מן האנשים חלק מן הזמן ויעצבן או ירגיז או ישאיר אדישים חלק אחר מן האנשים חלק אחר מן הזמן.

יוצא מזה, שלא כדאי בכלל להתאמץ ושיש לכל אחד מאיתנו מקום בדיוק כמו שהוא. תודה לאל, שאלה הם פני הדברים. שערי בנפשך, שכולם היו תמיד "חייכנים מחמדים ונעימים". איזה עולם מוזר, עקר ומשעמם היה לנו אז. ומי מבין מכרייך למשל, היה עומד בדרישות האלה?

אז תעזבי את זה, צאי לחפש לך עבודה וחברים (אם את רוצה) ותהיי כמו שתהיי. לו רק ידעת כמה גברים ובוסים אוהבים לפרוש חסות על בחורה שנאלמת דום ורועדות לה הידיים והיא "נבוכה ונפחדת" ופוחדים פחד-מוות לשכור לעבודה בחורה מרשימה שבטוחה בעצמה באופן טוטאלי.

חנה קורן עונה:

מכתב-ידך אכן בולט חוסר בטחון-עצמי, אלא שאת כל-כך חוששת מפני כשלון ומפני דחייה, שאת ממש נעשית "משותקת" ומעורפלת. כמו-כן, יש לך קושי מובהק לתפקד במצבים של ספק או חוסר ודאות ואת מנסה "לבטח" את צעדייך מראש. על חשבון "הביטחון" הזה, כביכול, את משלמת מחיר כבד בכך שאינך עושה שום דבר עם עצמך ונותנת לעצמך להיגרר אחר האירועים. יש לך נטייה לחוש קורבן של הנסיבות וכול זאת תוך קושי לראות את אחריותך האישית לתוצאות.

עם זאת, את ביקורתית מאוד כלפי עצמך ואינך "נכנעת" לנסיבות. משהו בתוכך דורש שינוי. מכאן, שאת עוברת משברים תכופים ומתקשה לעלות על דרך המלך.

יש בך רצון להשביע את כולם, אך התייחסותך לעצמך רדודה ושטחית. אינך מתייחסת לעצמך ברצינות ואינך "אוספת" את כוחותייך על-מנת להוכיח את עצמך וקודם כול לעצמך.

את עדיין ילדותית מאוד כאילו לא סיימת את גיל התבגרות. קשה לך לגלות עצמאות בפעילותך ואת נוטה לפתח תלות. אך בשל חוסר הביטחון הבסיסי, את מתקשה לקיים יחסי-גומלין תקינים והרמוניים.

אני מצטרפת לעצתה של זיוית וממליצה לך על יעוץ פסיכולוגי.

----------------------------------------------------------------------------------------

לאלמונית,

אינני רואה כול טעם להתייחס למכתבך אם אשמיט, כפי שביקשת, את הקטע הנוגע לאביך. כתבי אם את מרשה לנו לפרסם את מכתביך בשלמותו. אם כן אשמח לענות לך אם לא – אני מציעה שפשוט תפני ליעוץ.