|
לזיוית, שלום
אני אישה בשנות ה-40 יש לי 2 בנות. בעל טוב. מה זה בעל טוב? עובד, דואג, שקט, שדרך חייו לפתור בעיות בשקט, אך לא מוכן לשמוע בשקט את מה שיש לי לומר לו. כלומר, תשובותיי לא מוצאות חן בעיניו. כדבריו "את קוראת יותר מדי עיתוני 'את', עיתון פמיניסטי כדבריו! וכו', ואני לא מסכימה לדרך מחשבתו. היום זה כך! וכאן אתאר בערך 22 שנות נישואין טובים!!
בעל שאהב אותי ורק אני האישה שלו, מאמינה לו. וכאן אני טוענת שזאת רכושנות, ולא אהבה! גבר נאה, בגילי, שנותן ומקדיש רק לבית, לילדים ולי. זו אמת (ספרדי!) ואני? עדיין לא טוב לי, מדוע? כן אני מפלרטטת, בוגדת בו – זו המלה? כן. מחפשת את הגבר שיודע מה רצונו. תקיף וחזק אופי. שיוכל לי בכול. אופיו של בעלי ושלי, שמיים וארץ.
אני טמפרמנטית, נוטה למצבי-רוח, חוסר שקט, כנה ואומרת כל מה שבלבי. והבעל – אופי שקט, חושב לאט, רציני בעבודתו, ואהוב על כולם. השקט והנאיביות שלו משגעים אותי. אינו עונה לי כמו שרוצה. טענתו, "יש לך פה, אני לא משיג אותך". טמפרמנט!! ואיני טיפשה. הגיונית, מאורגנת, ומוכנה לשמוע אותו, אך סבלנית גדולה אף פעם לא הייתי עמו. אני יודעת ומתבטאת טוב ומקובלת גם כן! מה גם שאהבה גדולה מצידי כלפיו אין!! הרבה דברים קושרים אותנו (לא ילדים). 22 שנות נישואין. עם עליות וירידות, הכול בינינו לבד. ילדים – בקשיים מרובים עד הבאתם לעולם. בקיצור, הרבה דברים שעברנו ביחד. דואגת, אימהית, ותמיד הכול במקומו. בית למופת, אך איני נאמנה לו. והוא לא יודע. חיי המין אף פעם לא היו טובים. אני אשמה! לא מתאמצת מספיק. יודעת זאת, ואני טוענת שכדי לתת צריך לאהוב מאוד את הגבר לו את נותנת, ואני את בעלי לא אוהבת, כדי להתאמץ במין. הוא טוען שסובל בשטח זה ממני! כבר שלוש שנים שאני אוהבת גבר ואנו בראש אחד בכול. חברים טובים. יותר צעיר ממני ב-10 שנים. אך לא זה העניין, גם אם היה בן 60. באופיו – זה מה שאני חיפשתי תמיד. יודע לענות לי, יודע לדבר איתי, מכיר אותי יותר טוב, מהבעל שחי איתי 22 שנים, ובכן, מאז 3 שנים חיי אינם חיים. שונאת לשכב עם הבעל. שום קומוניקציה ביני ובינו. ניסיתי, לא הולך. שנינו השתנינו. חושבים אחרת, אני בכול אופן. תמיד הייתי אני זו שמוותרת בכול, כדי שיהיה יפה וטוב, וכיום לא עוד. מתמרדת, כלומר, עונה. ועושה כול מה שבא לי. וזה גורם לחיכוכים. נמאסו עלי חיי נישואין ולא הגבר האחר שגורם לזאת. תמיד חיפשתי גבר שיידע איך להוליך אותי בתלם. אני רוצה להתגרש!
בסך-הכול טוב לי. הבעל לא קמצן. אוהב, רגיש וכול הדברים הטובים! אך לא מוכן לשמוע אותי, כדבריו פמיניסטית אני. כן אני השתניתי. מעיזה יותר, עונה תמיד ולא מוותרת – והבית כבר לא בית. והילדים באמצע! ובכן מה עושים!היש פתרון? יועץ לחיי נישואין? איני חושבת שדבר זה יפתור או יעזור לנו.
לי נמאס פשוטו כמשמעו. בעל שלא מוכן להקשיב לטענות אשתו. ובכן מחכה לתשובתכן במהרה, אנא.
מ.ש.
קוראת וותיקה מאוד
|
חנה קורן עונה:
מ.ש. יקרה, כתב-ידיך מורכב מהפכים רבים. את טובת-לב, אנושית, כנה וחמה מצד אחד, ומהצד השני עקשנית, קפריזית ולפעמים אף תוקפנית.
את שואפת לחופש בתחומי אחריות ולעצמאות, אך למעשה את ילדותית ותלותית ומתקשה להגשים את שאיפותייך הלכה למעשה.
נכון, את "טמפרמנטית, נוטה למצבי-רוח, חסרת-שקט, כנה ואומרת כול מה שבליבך", אלא שאת אומרת את שבליבך מבלי להתחשב בצרכי הזולת ואת עלולה לפגוע בקלות. את גם שתלטנית מאוד, רוצה לתת את הטון ולהגיד את המילה האחרונה. קשה לך לתפקד בתנאי שיגרה, או ללא מסגרת ברורה ומובנית ואת בסך הכול טיפוס שהמשפחה חשובה לו.
בתקופה זו, נראה כאילו את יושבת על הר געש רותח, שעלול כול רגע לפרוץ החוצה ולהרוס את כול מה שנמצא בסביבתו ואת חייבת, פשוט חייבת, למצוא לעצמך דרך לפרוק את מה שהצטבר בתוכך ורצוי בדרך מתועלת.
הצטברו אצלך מתח רב, אי-שקט חריף, כעס רב ואף תוקפנות. את לא מרוצה ונוטה למשברים ולתנודות חריפות במצבי הרוח.
את מאוד בלתי צפויה וקשה לצפות את התנהגותך ואת תגובותיך. אני מניחה שגם תכונה זו יוצרת קושי אצל בעלך ומקשה על קומוניקציה תקינה, מאחר שעל אותו משפט שהוא אמר לך הגבת בחיוך אתמול ואת מסוגלת להשתולל מכעס היום.
יחסית לגילך, את ילדותית מאוד. רוצה הכול פה ועכשיו, מתקשה לדחות סיפוקים והחלטות ושואפת להשיג סיפוקים ללא הרף ומיד. את חווה את הרגע בצורה אגוצנטרית, אינך מתחשבת ברגשות ובצורכי זולתך והאינטרסים שלך קודמים. קשה לקיים יחסי גומלין ברמה בוגרת עם נתונים כאלה ונראה, כי את צריכה להשקיע הרבה מאמצים, רצון טוב ותשומת לב למשפחתך על-מנת להתגבר על הדחפים שלך.
יש גם משהו היסטרי באישיותך. את נלחצת בקלות ונראה, לי כי חיים-כפולים רק מוסיפים למתח שלך ומונעים ממך לחיות בשלווה ובשלום עם עצמך ועם הסובבים אותך.
אני ממליצה לך על שני אפיקים על מנת לשפר את מצבך:
א.טיפול, רצוי קבוצתי (גשטלט – למשל)
ב.ספורט
מאחלת לך הצלחה באשר תפני ושלווה נפשית.
חנה קורן
|
