מה חשיבות השוליים?
השוליים שמשאיר הכותב בצידי הטקסט הם חלק מכרטיס הביקור שלו. שוליים ימניים צרים מראים על שיקול דעת, משמעת פנימית, כושר ארגון ותכנון זהיר. שוליים רחבים מלמדים על בזבזנות, בריחה מזכרונות והעמדת פני מאושר. אך גם כאן, אומרת קורן, בדיקת השוליים בלבד היא חסרת משמעות. וגם כאן, אם מועמד ינסה ללמוד את הדרך ה"נכונה" להשאיר שוליים כדי להיראות כבעל שיקול דעת וכושר ארגון, אבל בבדיקות האחרות יתברר כי הוא אינו כזה, הבוחן יקטלג אותו כמי שסובל מתסכול ומאישיות המורכבת מסתירות.
מה חשיבות החתימה?
לדברי קורן, החתימה נותנת שיקוף טוב של דמות הנבחן יותר מכל תמונה שהוא מצייר, פגישה איתו או תיאור של אישיותו. אף על פי כן, לחתימה אין ערך רב ללא כתב היד עצמו. החתימה מושפעת מהגיל, מהמצב המשפחתי וממעמד סוציו-אקונומי. היא מסמלת את ה"אני". שם המשפחה מייצג את התדמית החברתית, השם הפרטי מתייחס יותר ל"אני". הדגשת השם הפרטי עשויה לבטא צורך בתשומת לב ודחף של הכותב להוכיח את עצמו. ייתכן שהכותב אינו סומך על בני משפחתו ובונה את עצמו במו ידיו. כאשר השם הפרטי נפוח וגדול יותר משם המשפחה או מהטקסט הכתוב, הדבר עלול להעיד על אגוצנטריות ועל אהבה עצמית מוגזמת. הדגשת שם המשפחה עשויה לבטא גאווה משפחתית או אולי תלות.
כשהחתימה מתאימה לכתב היד בכללותו, אפשר להסיק שמדובר באדם שלם עם עצמו.
האם העייפות משפיעה על כתב היד?
כתב היד משתנה כל הזמן, הוא שונה בבוקר (כשרעננים יותר) לעומת הערב. הוא משתנה גם בעקבות לחץ בזמן, מצב נפשי, נסיבות והנמען שאליו כותבים. אבל יש דברים שאינם משתנים, כמו האינטליגנציה, השפעת ההורים והיכולת הפוטנציאלית של הכותב, וכך גם הסימנים המעידים עליהם.
קורן מביאה דוגמה: בחודש שעבר החליטה הפרקליטות לבטל כתב אישום שהגישה נגד סטודנט (כיום עורך-דין)
שנטען כי התחזה בבחינות הפסיכומטריות לקבלה לאוניברסיטה. הוא קיבל בבחינה באנגלית ציון 40.
לאחר מספר שנים ביצע שוב את הבחינה וקיבל 90. באוניברסיטה חששו כי התחזה ושלח לבחינה השנייה משהו אחר.
לטענתם, ניתן לראות שיש שוני בחתימה בשני טופסי המבחנים.
קורן התבקשה לבדוק את החתימות והגיעה למסקנה כי לא מדובר בזיוף ולא בהתחזות. "מדובר בבחור שהיה דתי
בזמן שביצע את הבחינה הראשונה, אחר-כך חזר בשאלה וכל חייו השתנו.
גם הכתב השתנה. החשש נוצר מאחר שאף אחד לא טרח להשוות את החתימה שלו בבחינה השנייה לכתב ידו מהתקופה החדשה".
איך לצייר "עץ" או "איש"?
בבדיקה הגרפולוגית נעזרים לעתים במבחן ציור "עץ" ו"איש" כתוספת. שילוב של המבחנים השונים נותן לגרפולוג תמונה מדויקת יותר על הנבדק. לדברי קורן, רצוי מאוד לצייר בצורה ספונטנית. "כל ניסיון לצייר ולכתוב בצורה הנתפסת כ'נכונה' סופו שיפגע במועמד ובסיכוייו להתקבל לעבודה", היא אומרת. לדוגמה: עץ גדול, שמצויר בלחץ חזק, מכסה היטב את הדף ופרוס בצורה מרשימה תוך הפגנת נוכחות, משקף ביטחון עצמי ושאפתנות. למי שזהו אופיו וזה גם מה שמשתקף משאר המבחנים הגרפולוגיים שלו, אין בעיה. אבל אם מועמד למד שזוהי הדרך ה"נכונה" לצייר עץ, אך בכל שאר המבחנים ישתקף אדם זהיר, שמסתפק בהישגיו, מתאים עצמו למצוי וללא שאיפות גרנדיוזיות - ייווצר פער בין המבחנים. הגרפולוג עלול לפרש את הפער לא נכון ולראות בו אישיות המורכבת מסתירות - דבר שלא יהיה לטובתו.
בציור איש דמות קטנה מלמדת לעתים קרובות על חררות, חוסר ביטחון וחשש ליזום או לגלות אסרטיביות, הדגשת השיער מסמלת לעתים קרובות נכונות להשקיע מאמצים, וכתפיים רחבות מסמלות חשיבות עצמית, ביטחון והחלטיות. אם מועמד ינסה באופן מלאכותי לצייר לפי ה"מתכון" הזה - עלול שוב להיווצר קונפליקט, והוא יסומן כבעל אישיות המורכבת מסתירות פנימיות. מצד שני, מועמד שהוא אדם תוקפן ויימנע מלצייר פה גדול עם שיניים כי שמע שזה סימן לתוקפנות - תוקפנותו תתגלה בכל מקרה,
על-פי שאר הסימנים הנבדקים.
עד כמה הבדיקה מכריעה בהחלטת המעביד?
קורן: "אני לא ממליצה לקבל או לא לקבל מועמד
- זו תמיד ההחלטה של המעסיק ומנהל כוח-האדם. זה עוד כלי תומך החלטה בשביל המעסיק. כשמנהל כוח-אדם מתקשר ואומר שהוא רוצה המלצה, אני לא נותנת. אני אומרת לו: אתה הרופא של החברה. אני הרנטולוג - איש המעבדה שנותן לך את הכלים כדי שההחלטה שלך תהיה יותר מדויקת".
עם זאת, מקובל לייחס משקל נכבד לבדיקה הגרפולוגית בהחלטה אם להעסיק עובד פוטנציאלי או לא.
האם בדיקה יכולה לסייע בהתלבטות לגבי עבודה ולימודים?
בדיקה גרפולוגית יכולה לכוון אדם לתחום או לעיסוק המתאים לאישיותו, אומרת קורן: "אני לא אומרת לאף אחד אל תלך ללמוד מקצוע ספציפי, אבל אני יכולה לומר מה החלקים באישיות של הנבדק שיהיה לו קשה לשלב אותם עם המקצוע שאותו הוא רוצה ללמוד, ואז כל אחד בוחר אם מתאים לו הקושי הזה או
לא. למשל: צורך במרחבים, אינטראקציה עם אנשים וכו'".
באחד המקרים הגיעה אל קורן בחורה שרצתה ללמוד ראיית חשבון מאחר שבני משפחתה הם רואי-חשבון ו"התשתית" לכניסתה מוכנה. "גיליתי מכתב ידה שהמקצוע לא מתאים לה. היא היתה רגשנית מדי וסבלה קצת מחוסר ריכוז. לבסוף היא שינתה כיוון ולמדה פסיכולוגיה", אומרת קורן. במקרה אחר הגיע רופא שיניים וביקש לעשות הסבה. קורן הגיעה למסקנה שהתחום המסחרי והיזמות מתאימים לאופיו. לדבריה, לאחרונה הוא סיים משפטים והשתלב בתחום העסקי בהצלחה.
ליטל דוברוביצקי
|
