מ.ד חנוקה ש.ד עקשנית

חנה קורן, גרפולוגית.

פורסם ב'חמצן'

התייחסותו של הכותב לנייר זהה להתייחסותו לחיים. כותב שהוא פתוח, זורם, בטוח בעצמו. “יזרום" עם העט על גבי הנייר בקלילות, ברצף, וישתלט היטב על כל הנייר. לעומתו – כותב חרד, הססן אשר חש מחנק, “יתכווץ" בפינת הדף, וגם כתב-ידו יהיה, כמובן שונה לחלוטין.

בדוגמאות שלפנינו – כתבי היד של מ.ד. וש.ד.תוכלו למצוא הבדלים מהותיים ומשמעותיים באופן העריכה: מ.ד. בחרה דף נייר חלק (על פי ההוראות).ואילו ש.ד. בחרה שני דפי פוליו מחוברים, מילאה אותם מתחילתם ועד סופם, משני צידים הדף, סה"כ 4 דפי פוליו, ועוד כתבה על גבי המעטפה...

גזרתי חצי מכתב של מ.ד. וכ- 1/20 של ש.ד. והנה הם לפניך:

מ.ד. משאירה שוליים צרים, אוירת הכתב "חנוקה". הכתב חיוור, אין אווריריות. נראה, כי היא סובלת מתחושת מחנק ומתח.

ש.ד. משאירה שוליים רחבים, משתלטת על הדפים, לוחצת חזק על העט. כתב-ידה נוקשה מאוד ומלמד על עקשנות חריפה, תובענות, רצון לכבוש את העולם. לא שייך לגרפולוגיה, אבל שימו לב לאופן הפנייה אלי בשני המכתבים:
ש.ד. פונה כחברה לעומתה מ.ד.פונה בצורה רשמית הרבה יותר.

לכתבות נוספות בנושא גרפולוגיה ב'חמצן' >>