סימני פיסוק על פי הגרפולוגיה

אפשר לקבל חיבוק?

אז אתה אוהב אותי או שאתה רק מחבב אותי?

אני..... אני אוהב אותך.... באמת???.. כן... אני אוהב אותך.... זה לא נשמע ככה! אני אוהבת אותך! אתה, אתה לא אומר לי את זה ככה...

כמה פשוט. כמה מובן.

סימן הקריאה צועק, סימן השאלה שואל ושלוש הנקודות תוהות ואף מתחמקות....

סימן הקריאה הוא אחד הסימנים שמעניקים לכתיבה שלנו עוצמה אדירה. הוא צועק במקומנו את מה שלא ניתן לצעוק דרך העדות האילמת המוטבעת על הדף על ידי כתב היד שלנו. הוא מבהיר שלזה בדיוק התכוונתי, שאין כאן מקום לאי הבנות, לתהיות או לסימני שאלה.

אלו, בתורם, מרככים את האמירה שלנו, הם מוסיפים תהיה, זהירות, בדיקה. הם שואלים, אולי מציעים, לא חותכים, מלמדים גם על גוונים ועל האפשרות שהכותב אינו יודע בהכרח את התשובה. או שהוא מתחכם.

שלוש הנקודות... אלו לא ממהרות להתחייב.. יש להן אולי איזו אג'נדה נסתרת... כמיהות לא מבוטאות... פנטזיות... חלומות... למה להסביר בהרבה מילים? תחשבו לבד...

הכותבת מודיעה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: היא לא ממציאה! סימן הקריאה כאן בא להבהיר והוא נחרץ, קרוב למילה ומרגיש שייך אליה. הצורך של הכותבת לחזור על הקו ועל האות האחרונה רק מלמדים עד כמה היה לה חשוב להדגיש נקודה עקרונית זו, בעיניה. היא דוברת אמת. היא לא ממציאה!

רמייה עצמית. הכתב השבור, מתוח ונמרח גם יחד, בשילוב עם הריחוק של סימן הקריאה מהמילה עצמה, מלמדים על מצוקה קשה ועל הרצון לשכנע את עצמה ואת הסובבים אותה שהיא אכן מרוצה. יחד עם זאת, אין ולו סימן אחד תומך בכך בכתב. זו אחיזת עיניים המיועדת לעידוד עצמי בזמן משבר.

כאן המקרה הוא אחר. הכתב המעוצב באופן אסתטי עם אזור האמצע הנפוח והגדול מלמד על אישיות נרקיסיסטית. אישיות נרקיסיסטית אכן מאחלת לעצמה הצלחה, ואיך ייתכן שסימן הקריאה לא יקבל גם הוא נפח עליז ותופס מקום?

שתי דוגמאות אלו שייכות לכותבת המספרת בהתלהבות גדולה על התרגשותה הרבה עקב נישואיה לבחיר ליבה. סימני הקריאה כאן זועקים את שמחתה והתרגשותה עד כדי כך שאין מקום רק לסימן אחד היא זקוקה ליותר ולעיתים תכופות. תוספת הלב הקטנה מתחת לסימן הקריאה האחרון מבהירה את תחושותיה התואמות לסימן קריאה זה. הוא אינו צועק, הוא פשוט מחצין את האושר.

אולי כדאי שתחליט ? אתה בטוח או לא? אתה מופתע או לא? זה הסמים או לא? השימוש בשילוב של סימן קריאה עם סימן שאלה מלמד על חוסר החלטיות, במקרה זה. הכותב מבולבל מאוד, מבקש נחמה במנוחה פנימית אך זו אינה מגיעה. כאוס פנימי מאפשר לו לרגע קט לחשוב דבר אחד ושנייה לאחר מכן את היפוכו.

ומה רוצה כותב זה? הוא מעוניין להכיר אותה, במידה והיא מוכנה, כמובן, והוא מדגיש, בכל דרך אפשרית, את רצונותיו. הוא משתמש בריבוי סימני קריאה, מוסיף תת קו ישר בצבע אדום מדגיש, צבע שלא ניתן להתעלם ממנו, אין ספק כי הוא השקיע רבות במחשבה מוקדמת באשר לאופן הבולט והנכון ביותר להעביר את המסר הכול כך חשוב לו. השאלה הנשאלת , אין מנוס ממנה, כיצד נתייחס לכך שכן הכתב הוא כתב מעוצב וכתב מעוצב, כידוע, מעיד על התנהגות שאינה טבעית וספונטאנית. הקווים הישרים שליצירתם הכותב נעזר בסרגל גם הם מעוררים תהיות. האומנם הכותב מעוניין באהבה אמיתית? האומנם כוונותיו אמיתיות? לא כל סימן קריאה הוא מובן מאיליו. לגבי חלקם אמורים להתעורר אצלנו, הקוראים, הגרפולוגים, סימני שאלה.

סימני השאלה מלמדים כאן על התלבטות אמיתית. הם חוזרים על עצמם שוב ושוב בטקסט. הוספת הנקודות לפני סימן השאלה מלמדת על תהיות עמוקות בנוגע למצב הנתון בו מצוי הכותב.

יחסית לאדם, שלרוב מצליח לגייס ביטחון ביחס לפעולותיו, כותב זה מוסיף ארבע נקודות אחרי שמציין כי נראה לו שהגיע הזמן לחזור לארץ. אולי הגיע הזמן אולם הוא כלל אינו בטוח בכך, הוא עוד לא "סגור" על ההחלטה שנמצאת, יותר מהכול, בשלבי בישול וגיבוש.

מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >>