גרפולוגיה ומה שרואים משם לא רואים מכאן או "החיים בלופ"

אחת התופעות המעניינות ביותר, כי היא אחת התופעות המתסכלות ביותר, היא זו החוזרת על עצמה בוואריאציות שונות אצל כל אחד מהטיפוסים השונים, אצל כל אחד מהכותבים השונים, בתקופות של עומס ולחץ: "תופעת הלופ".

תופעה זו, אינה כמובן שמה המדויק או המקצועי אולם כשהיא מתרחשת, הכותב נכנס למערבולת בלתי פוסקת של מחשבות המזינות מחשבות אחרות, רגשות המזינות רגשות אחרים והחיים כפי שהיו עד לאותו הרגע מאבדים קצת מההיגיון או הסדר שלהם ובמקום שננוע קדימה אנו מתחילים במסע מסחרר כחתול הרודף אחר זנבו שלו עד לאפיסת כוחות מוחלטת.

באופן מופלא, המוח האנושי, שחייב להגן על עצמו, לא תמיד קולט שזה מה שהוא עושה. הטיפוס הרציונאלי "פשוט" נמצא בתקופה של עיבודים יותר מעמיקים, לתפיסתו, הטיפוס הרגשי "פשוט" מרגיש וחווה דברים לעומק רב יותר וכל אחד "מסדר" לעצמו את הלופ באופן אחר, הגיוני, לתפיסתו, כדי שיוכל לשרוד את הסחרחורת.

בכתב היד הדבר מתבטא באופן מובהק בעומס הנוצר על הדף, היעדר המרווחים או איבוד החוקיות שהייתה, במידה והייתה. הרווח בין האותיות, המילים והשורות קטן ולעיתים נמצא גם כותבים רציונאליים לחלוטין שמאבדים את היכולת ליצור פסקאות ובכך למעשה, מסגירים את הקושי שלהם ליצור אבחנות והבחנות.

באמצעות הגרפולוגיה קל מאוד לאתר את התופעה: העומס הנגלה לעין בתמונת המאקרו, מקבל "תמיכה" באי שקט, תסיסה, תנודות רבות במיקרו. השילוב של שני אלו מלמד על כך שהכותב כל כך עסוק בהתבוננות, במחשבה או בהרגשה עד שהוא משוכנע, שהוא מבצע תהליך יעיל של לימוד הסיטואציה ואפילו "שליטה" במתרחש", אך בפועל, הוא טובע בתוך ים של נתונים ונתונים סותרים, תומכים או דוחים, טובע בים של רגשות ונימי נימים של רגשות עד כדי איבוד פרספקטיבה כללית.

הדברים, לפיכך, יוצאים מפרופורציה, מאבדים פרספקטיבה ולעיתים אין כל קשר בין המחשבות והרגשות, המסקנות וההחלטות לבין האירועים ההתחלתיים, הטריגרים, העובדות ה"יבשות" והמציאות עצמה.

זהו אחד המקרים הקיצוניים: בחורה זו הצליחה לדחוס הרצאה שלמה על דף אחד. לא, לא מדובר ב"שליף" למבחן אלא הכנה להרצאה בכיתה. שימו לב לתופעות הבאות: למרות שלא ניתן להעלות את הדף השלם אין בדף שולי ראש, תחתית, ימין או שמאל. בכתב החלוקה לפסקאות היא מעניינת ומתבצעת בדרך אישית וייחודית: הנקודות המושחרות המוקפות בעיגול הן הסימן המוסכם שלה לסיום פסקה. על פניו, הרווח בין השורות כמעט תקין – ניתן להכניס בין אזור האמצע של שורה אחת, לאזור האמצע של השורה מתחת לה, לפחות עוד אזור אמצע אחד עם מרווח, אולם מדובר כאן בהגדלה משמעותית של הכתב וגודל הכתב הוא מיקרוסקופי, כך שבכל מקרה אנחנו מדברים על תפיסת מציאות מעוותת באופן של הערכה לא מציאותית של המתרחש, הדינאמיקה, התפיסה העצמית.

כותבת זו אינה מתחמקת מעשיה או מחשיבה. להיפך, היא משקיעה בהן רבות אך האם היא רואה את עצמה ואת המציאות באופן מדויק או שמא הערכתה העצמית הנמוכה, המצוקה הגדולה בה מצויה (גודל מיקרוסקופי, תיקונים מושחרים, "זליגה" של אזור האמצע אל האזור התחתון – ם' סופית, כחיפוש עוגן ומשענת), העיסוק הבלתי פוסק בתוך כל המורכבות הזו – כל אלו ביחד מלמדים על כך שהיא אמנם מתרוצצת סביב הזנב של עצמה אך אינה רואה את המציאות כפי שהיא?

אבחון גרפולוגי המשלב בדיקת כתב יד וציורים מחזק את הממצאים – בציור זה השחרות רבות מרמזות על תקיעות. לא ניתן להביא את כתב ידה של הכותבת מפאת שמירה על סודיות אולם כתב ידה רגשי מאוד, עמוס מאוד, מהלך השורות מאוד נפתל, האותיות מתערבבות האחת בשנייה בתוך המילים, בין המילים ולעיתים אף בין השורות. העומס הרב, המלווה ביצירתיות רבה ללא כל ספק אך ללא כל קשר, מונע ממנה לבחון את המצב לאשורו. סיפור חייה אינו קל ולא אנחנו נשפוט אם התקיעות היא הכרחית / בלתי לנמנעת / ניתנת לטיפול / "מוצדקת" או לא. אין מדובר כאן ולו לרגע על שיפוט אלא על הערכת מצב.

למכירים את "העבודה" של ביירון קיטי ידוע כי מחשבות בלופים הן מחשבות מקבעות. לא מחשבות פותרות ומקדמות. אנחנו יכולים לחשוב ולחשוב ולחשוב, ימים, חודשים, שנים אבל בנתיים – המציאות מתקיימת, משתנה, מתחלפת ואנחנו עדיין תקועים עם מה שהיה. ומה שבתוכנו ? לו כבר אין כל קשר למה שבאמת היה, אלא לתרגום שלנו של מה שחווינו ולעיבודים לתרגום, ולתחושות שנוצרו עקב אותם העיבודים ולתגובות לתחושות וכך הלאה. וכך גם המציאות בזמנים אלו – מאיתנו והלאה.

מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >>