גרפולוגיה, פרספקטיבה ופרופורציות

"בא לי למות. אני לא יכולה יותר. נמאס לי. אני לא רוצה להמשיך. החיים האלו לא שווים כלום.... קיבלתי שמונים וחמש במבחן במתמטיקה. השקעתי שעות. למדתי ימים ולילות... רק 85? זה כל מה שאני מסוגלת? זה כל מה שאני שווה?"

"בא לי למות. אני לא יכולה יותר. נמאס לי. אני לא רוצה להמשיך. בוא נבטל את החתונה. מה הם חושבים לעצמם באולם הזה?! אני רציתי מפות בצבע אופ-ווייט. למה הם שמו מפות בצבע פנינה???"

מצחיק? עצוב? מגוחך?

אולי כן, אבל מי מאיתנו לא היה במצב או ברגע בו היה נדמה לנו כי השמיים קרסו, החיים כפי שאנחנו מכירים אותם הסתיימו, הכול נראה שחור, בלתי פתיר, מאיים, מייאש או להיפך – הכול נראה וורוד, מדהים, מעולה, מושלם... במבט לאחור, בפרספקטיבה של זמן ומרחק, שברון הלב בשל האהוב הראשון שנטש, מפות השולחן, הציון במבחן.. כל אלו נראים חסרי חשיבות. אבל, כשהיינו שם, ברגע ה"משבר" הנוראי, זה לא נראה ככה. זה נראה בדיוק כפי שזה הרגיש – סוף העולם. לפחות. גם באהבה הגדולה, הענקית והמושלמת התחילו להתגלות בקיעים.. מסתבר שגם לאהובינו היקר ישנם מספר שריטות לא מבוטלות. התנפצה האשליה שזכינו לסיפור מהאגדות.

נשאלת השאלה, האם אנחנו יודעים לזהות ברגע שבו אנחנו מוציאים דברים מפרופורציה (85 במבחן, פנינה במקום אוף-ווייט – האם באמת המוזמנים לעגו לגוון , האם זה בכלל עניין אותם?), האם אנחנו יודעים לזהות שאנחנו עושים זאת?

יתרה מכך, האם אנחנו יודעים לזהות בנו את הנטייה להוציא דברים מפרופורציה? האם בידיעה זו יש נחמה והאם היא יכולה לסייע לנו בזמן משבר (תירגע... אל תשכח שאתה נוטה להגזים... תנשום עמוק ותספור עד עשר..)?

אם אתם רוצים לדעת אם קיימת בכם הנטייה הזו, או לחלופין – אם אתם בטוחים שאין בכם את הנטייה הזו - להלן תופעות בכתב שיכולות לספר לכם כי אולי, אולי גם אתם "כאלו"...

עריכה קומפקטית - כתב שבו ה"שחור" רב בהרבה מן ה"לבן"

כתב שבו כמעט ואין מרווחים בין האותיות, מילים ושורות. כתב עמוס וצפוף. ה"לבן" שבכתב נוצר מהפסקת הכתיבה. תהליך הפסקת הכתיבה מאפשר התבוננות, למידה, הקשבה, ניתוח, חשיבה. היעדר הפסקות מעיד על נוכחות מתמדת על הדף, או – ביצוע בלתי פוסק בחיים. הכותב המעמיס אינו עוצר כדי לבדוק את עצמו, כדי להתבונן על המתרחש. הוא הולך אחרי התחושות שלו. מצוי בכל רגע נתון "כאן ועכשיו" ומתקשה עד מאוד, אם בכלל, לבחון את הסיטואציות מתוך נקודת מבט מרוחקת. החוויה הרגעית מאבדת קשר לתמונה הרחבה.

עריכה מאווררת מוגזמת - כתב שבו ה"לבן" בולע את ה"שחור"

כתב מאוורר יתר על המידה. כל מילה היא אי בפני עצמה. כאן הכותב מנותק מהמציאות. הנגיעות שלו במציאות מצומצמות ורגעיות. פעמים רבות, הנגיעות האלו מלוות בחששות ואולי אף בפחדים. ניתן לאתר מרכיבים כמעט "אוטיסטיים" בהתנהגות – חשש מיצירת קשרים ומחשיפה. הפרספקטיבה כביכול רחבה אולם היא רחבה מידי עד כדי אובדן היכולת לקשר בין נתונים ובין פרטים באופן הגיוני.

כתב כלול – הפרשי אורך קטנים מאוד

הכתב מרוכז כולו סביב אזור האמצע, ה"אגו", היומיומיות, הרגשות. היעדר התייחסות לאזור העליון ולתחתון מעיד על היעדר רצון או היעדר יכולת להתמודד עם התכנים המיוצגים ע"י אזורים אלו: חשיבה, אינטלקטואל, רציונאל, ריחוק – באזור העליון, יצריות, מיניות, אינטימיות, העמקה, חיבור לקרקע – באזור התחתון. היעדר אותם התכנים מעיד גם על היעדר איזון מסוים באישיות עצמה: ניתן לייחס את האזור העליון לסופר אגו, התחתון לאיד והאמצעי לאגו. אי התייחסות לחלקים משמעותיים אלו באישיות, הבאים לידי ביטוי באי התייחסות להם בכתב, מלמדת על קושי לבחון את המציאות מהיבטים שונים.

כתב פרוד – הפרשי אורך מוגזמים

ככל שהכותב מתרחק מהמרכז והעליות שלו לאזור העליון ו/או הירידות שלו לאזור התחתון גדולות ומופרזות, הוא מתרחק מעם עצמו, מרגשותיו ותחושותיו, מהמציאות היומיומית. הוא שוגה בדמיונות, מפליג בתיאוריות. במקביל – ככל שמשקיע יותר זמן ומאמץ בעליה או בירידה כך הוא מונע מעצמו התקדמות אל עבר העתיד והחברה- עלול לנבוע מתוך קיבעון בעצמו, פחדים, חרדות חברתיות. כל אלו, גם הם, תורמים לאיבוד פרופורציות.

סדירות מוגזמת

כפייתיות בעריכה ו/או בצורניות ו/או במהלך השורה ובכל סימן אחר – בהכרח נוצרת ע"י חסימה ובלימת תנועה ספונטאנית. חסימת התנועה הספונטאנית נובעת, בין היתר, מחסימת ההבעה הרגשית. כתב כפייתי מעיד על מאפיינים כפייתיים ועל אישיות כפייתית וחרדתית. כל אלו, בהכרח, מונעים מהאישיות לבחון מצבים מתוך ריחוק ופרופורציות.

תנודיות מוגזמת

הגודל, הזווית, הצורה, מהלך השורה, המרווחים – כולם משתנים ללא הרף – לא בין כתבים שונים, אם כי גם במקרה זה – אלא – ממש בתוך הכתב עצמו. תנודיות שכזו מעידה על קושי של הכותב לגבש קו חשיבה אחיד ועקבי, על מושפעות מהמתרחש, מאירועים, מגירויים חיצוניים ופנימיים. מושפעות שכזו מונעת מהכותב לבחון מצבים ממרחק. הוא נמצא כולו "בתוך" האירוע, מושפע מרגשות , תחושות, תגובות של אחרים ואינו מסוגל ליצור מרחק נחוץ.

גודל אות מופרז

גודל אות העולה על חמישה מ"מ (גודל אות פס אמצעי: ב', ד', ה', ח', כ' וכדומה). גודל שכזה, בדף A4 סטנדרטי מעיד על צורך של הכותב לבלוט בכל מחיר, לכבוש את המציאות, להטביע חותם אישי. ככל שהכתיבה איטית ומעוכבת יותר – מדובר בפיצוי על תחושות נחיתות, לרוב. ככל שהכתיבה משוחררת וסוערת יותר – מדובר על אנשים עם "עיניים גדולות" שבולעים את העולם בהתלהבות, לעיתים חסרת גבולות. בשני המקרים – הכותב מרוכז בעצמו, אם בשל רגשי נחיתות ואם בשל התלהבות מעצמו. בשני המקרים המציאות האובייקטיבית אינה נגלית לעיניו של הכותב, אלא ה"מציאות" כפי שהוא מסוגל לראות אותה דרך עיניו, בלבד.

גודל אות מיקרוסקופי

אות פס אמצעי הקטנה מ1 מ"מ. מלמדת על תחושת אפסיות. חרדה קיומית. חוסר ערך עצמי. כיצד ניתן לראות את המציאות כפי שהיא אם היא כל כך מאיימת? אם אני חי בתחושה של "אני אפס"?

זווית מאוד שמאלית

אצל כותבים ימניים בלבד! (אצל כותבים שמאליים – זווית מאוד ימנית) – זווית שמלמדת על גישה חשדנית ומתגוננת. גישה רגשית פגועה. הרגש גובר על ההיגיון ומונע פרספקטיבה.

כתב מאוד עגול ונפוח, תנועה צנטריפטאלית

הכותב מרוכז בעצמו ובעצמו בלבד. אינו רואה את האחר ואת הסביבה. בחינת אירועים נעשית מתוך משקפיים אגוצנטריות בלבד.

חסימות סיום נסגניות, גדמים מסיימים במימד אופקי

חסימת ההתקדמות ואף נסיגה במימד החברתי, ביצועי, מתקדם ומממש. החשש מפני החברה ו/או העתיד הבלתי ידוע, מכניס את הכותב לעמדת מגננה סובייקטיבית.

תנועה קפואה/כפותה

פחדים, חששות, חרדות.

תנועה סוערת

היעדר גבולות ויציבות. היעדר פרופורציות.

תנועה רפויה

היעדר כוחות, היעדר יכולת העמקה, ניתוח, התבוננות, למידה וזיכרון. שטחיות.

אלו הם הסימנים הבולטים ביותר המעידים על קושי לבחון מציאות ומצבים באופן פרופורציונאלי. חשוב מאוד לזכור שלא ניתן לקבוע דבר רק מסימן גראפי אחד, אם כי אלו המצוינים כאן בהחלט אמורים לגרום לנו להביט בכתב ובכותב בעיניים יותר פקוחות וזהירות ולהיות יותר סבלניים כלפי תגובות מועצמות.

כותבים עם קשיים בראייה רחבה, אובייקטיבית ופרופורציונאלית:

  הפרשי אורך גדולים מידי

עומס, היעדר מרווחים, כתב כלול, עגול, נפוח.

קטן מאוד, שבור, יותר מידי תיקונים, מקופח.

הפרשי אורך גדולים, פלישות משמעותיות, מוגזמות ונפוחות לאזור תחתון.

מרווחים גדולים מידי, כתב קטן, תנועה חסומה, הפרשי אורך קטנים.

באיזה כתב נמצא פרופורציות?

בכתבים בהם מתקיים איזון בין שלושת אזורי הכתב או כתב מופרד עם הפרשי אורך מעט יותר גדולים אך עם אזור אמצע בריא ויציב, איזון בין ה"שחור" ל"לבן" או דומיננטיות קלה של ה"לבן", תנועה של פואפל 3 או 3 המשולב במעט 2 או במעט 4, גמישות בריאה של קו, נפתלות קלה במהלך השורה, גודל כתב תקין או מעט קטן, התפרסות מאוזנת על הדף. זווית ישרה או מעט ימנית או מעט תנודית סביב הזווית הישרה, כתב המשלב קישורים עם הפרדה. לרוב, כתבים שלדיים או מפושטים.

מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >>