יציבות בכתב היד

כתב יד הוא כלי לתקשורת בין אנשים ורצוי שיהיה ברור על מנת שיהיה מובן.

אצל רופאים במיוחד. אלא שבמציאות, כתבי היד של הרופאים נראים לעיתים קרובות לא ברורים, בלתי קריאים או לא יציבים.

לעיתים קרובות כתבי היד הלא ברורים נוצרים בשל הפקודות שזורמות מהמוח לאצבעות במהירות רבה יותר מכפי שהיד יכולה ליצר.

כתב יד שמשקף יציבות יהיה בדרך כלל ברור, קריא, אחיד, עם שולים ישרים, רווחים זהים בין השורות, המילים והאותיות.

העולם הדינאמי שמסביבנו מציב בפנינו פיתויים וגירויים שונים ומתחדשים ללא הרף. פרסומות מציפות אותנו מכל כיוון: על גבי מסך הטלוויזיה, בקולנוע, בשלטי החוצות ועל גבי העיתונים. הן מציגות חידושים טכנולוגיים המפתים אותנו לרכוש את הטלפון הנייד החדש ולנטוש את ה"ישן" שרק לפני שלושה חודשים היה שיא הטכנולוגיה. כנ"ל בענייני מחשבים, צעצועים לילדים, חידושי אופנה, מסעדות, מכוניות...

מה זה עושה לנו?

אם נחשוב לרגע על הילדים שלנו וננסה להשוות לילדות שלנו, נגלה פערים אדירים. בעוד שאנחנו גדלנו עם בובה או שתיים, מכונית או שתיים וכשאלו נשברו, נקרעו או הלכו לאיבוד ההורים תיקנו, תפרו, הדביקו או קנו חדש – ביום ההולדת. הילדים של היום מקבלים מתנות על ימין ועל שמאל גם כש"סתם" הולכים למקדונלד'ס. כשנשבר – זורקים לפח, כשנקרע – לא תופרים, כשהולך לאיבוד – לא נורא.. מחר בלאו הכי יגיע להיט חדש שיכריח אותנו, ההורים, להשקיע עוד כספים בעוד כרטיסי משחק, פלאפונים, מחשבים וכדומה.

מה זה עושה ליכולת שלהם להתמיד? לגלות יציבות? ליצור קשרים? ללמוד דפוסי התקשרות?

כשהכול זמין, מיידי ומהיר (מי זוכר את התקופה שחיכינו עשר שנים לקו טלפון??????), כשהתודעה מוצפת מכל כיוון אפשרי, כשקשרים נולדים ומתים חדשות לבקרים, וזה "בסדר" – יש צ'אטים ואתרי היכרויות, כשהלוטו, טוטו ושכאלו מפתים אותנו לדמיונות על זכיות במיליונים, כשחברות קמות ונופלות, כשהבורסה עולה ויורדת, כשיש מלחמות וזמני הפוגה והזמנים הם, בואו נודה על האמת – מטורפים ולא יציבים, לא וודאיים, איך אפשר, אם בכלל, לייצר ולשמר יציבות. יציבות רגשית, יציבות תעסוקתית, יציבות משפחתית?

כתב היד שלנו מספר את הסיפור באופן ברור, בהיר וחד.

לפנינו מספר דוגמאות שונות:

קונפוציוס, החכם הסיני הנודע אמר פעם: "היזהר לך מכתב ידו של אדם הנראה כקנה סוף ברוח" למה הוא התכוון?

אדם שכתב ידו משתנה, קופצני, חסר אחידות, עקביות, סדר ובהירות מספר לנו כי כך הם גם חייו ורגשותיו: התנודיות הרבה בכל מרכיבי הכתב (זווית, גודל, צורה, מרווחים בין אותיות, מילים ושורות, רוחב של האותיות וגובהן, מהלך השורה הנפתל מאוד) מעידה כך שבנפשו של הכותב קיים חוסר שקט מובהק. הוא אימפולסיבי, אינו מחושב, אינו מתוכנן, משתעמם במהירות ומתקשה לשבת "על הטוסיק". הוא תזזיתי, חייב תנועה, גיוונים ושינויים.

אם כן, מדוע "הזהר לך"? מכיוון שכותב זה אינו מקיים שגרה יציבה. הוא אינו צפוי. קשה לסמוך עליו שדעותיו מהיום יהיו גם מחר. שעבודתו היום תחזיק מעמד גם בעוד שבוע, שנאמנויותיו, אם יש כאלו, לא יושפעו מאמירה כזו או אחת, יתחלפו או ייעלמו.

לעומתו:

אין ספק שההבדל בולט לעין, גם לעין בלתי מקצועית. לא נדון בשום מאפיין שאינו קשור ליציבות אך ברור שלו הייתם נשאלים מי מהשניים יותר יציב התשובה הייתה חד משמעית. ואכן, כותבת זו מקיימת שגרה שחשובה לה מאוד לתחושת הביטחון האישית שלה. כל אות במקומה, הכול מאוד ברור ובהיר. כך היא גם מבקשת שחייה יהיו: ברורים. צפויים. היא "חייבת" לדעת לקראת מה היא הולכת. היא זקוקה ליציבות ומשמרת אותה.

בעבודתה היא גם מגלה יציבות, אחריות ורצינות. בניגוד לכותב הקודם היא תחפש משרות בהן קיימת קביעות, הציפיות ממנה ברורות, יש פחות מקום להפתעות ולמצבי לחץ לא צפויים והיא תעדיף להתמקד בכל פעם בפרויקט אחד ולא להתפרש על מגוון של נושאים במקביל, כמוהו.

אם כי:

בכתב זה, הנוקשות, הצורך בוודאות, ביציבות ובשגרה בטוחה נוקשה אף יותר מהכתב הקודם. הכתב הקטן והזוויתי, המרחקים העצומים בין המילים ובין השורות מלמדים על נטייה של הכותב לבקר את עצמו, לחפש שליטה מוחלטת במתרחש והוא עושה זאת ע"י פסקי זמן מתוכננים, מחושבים ותכופים ביותר. לאחר כל משימה קצרה (מילה), הוא לוקח "פסק זמן" (הוא לא כותב כל הזמן – הוא מתבונן, חושב, בוחן, לומד) ורק לאחר מכן הוא מבצע את המשימה (המילה) הבאה.

כותב זה הוא מסוג העובדים ש"רצים למרחקים ארוכים". הוא חייב להכיר את המערכת – עבודה או זוגית, את הדרישות ממנו וכשהוא "מתרגל" אליה, מבין אותה, מקבל אותה – הוא מאמץ דפוסי ההתנהגות ועבודה שהופכים להיות כמעט "אוטומטיים".

מצד אחד – נוכל להגיד "יופי! הוא יציב". מצד שני – נשאל את עצמנו ומה קורה כשהדברים "משתבשים"? כשקורה, "חס וחלילה", הבלתי צפוי? גם לו וגם לקודמתו קשה מאוד להסתגל לשינויים. לו, עם זאת, קשה הרבה יותר.

בין לבין, בין הקיצוניות של הראשון לזו של האחרון נוכל למצוא כתבים אחרים שמקיימים בתוכם מידה של גמישות ויכולת הסתגלות לצד הרצון והצורך לשמר מסגרת ברורה, מוכרת, ידועה ויציבה, אם כי – לא בהכרח נוקשה:

בכתב זה בולטת ניגודיות בין מהלך השורות היציב, למדי ושולי הימין והשמאל הרחבים שביחד מלמדים על צורך בשימור מסגרת כללית מכוונת לבין התנודיות בתוך הכתב עצמו. רוחב וגובה האותיות משתנה, צורתן משתנה בהתאם לקישורים שהיא מבצעת בין האותיות השונות ובתוך השורה עצמה קיימות "קפיצות" של אותיות ש"מסרבות" לשבת בצורה רגועה על בסיס השורה שהיא בעצמה יצרה.

שילוב שכזה מעיד על צורך פנימי של הכותבת ליצור לעצמה סביבה יציבה אך בתוכה היא זקוקה לגיוון ולניידות, לאתגרים מתחלפים. העולם הרגשי שלה מלא ועשיר. היא אמנם נתונה למצבי רוח והתנהגותה אינה תמיד צפויה אך עצם העובדה שחשובה לה המסגרת הכללית, שמהלך השורות הוא נפתל קלות בלבד – דבר המעיד על גמישות אך לא על חוסר יציבות, מעיד כי ניתן לסמוך עליה ש"תהיה שם", גם כשקשה ואולי אף משעמם. היא משתעממת במהירות אולם תודעת האחריות גוברת.

ובכן, יציבות - "טוב" או "רע"? אין תשובה חד משמעית והתשובה תשתנה באופן דרסטי מאדם לאדם, בהתאם לתפיסת עולמו, אורח חייו, אישיותו, יכולותיו והתכנים הרגשיים איתם מתמודד.

יש מי שיחפש יציבות בשביל השקט והרוגע הנפשי, יש מי שיחפש אותה כדי להגן על עצמו מעולם שכבר הוכיח עצמו לשלילה. יש מי שהיציבות נראית לו כעונש ויש מי שנהנה בתוכה "כל עוד....".

יש להיזהר ממקום אחד: המקום שבו ה"יציבות" כבר אינה משמשת אותנו אלא חוסמת אותנו. שכדי לשמרה אנחנו מונעים מעצמנו הנאות והתנסויות, שכדי לשמרה אנחנו מוכנים לסבול: אנחנו נשארים בעבודה שאיננו אוהבים, במערכת זוגית שאבד עליה הקלח או בקשר עם אנשים שכבר לא מתאימים.

לפעמים חשוב לגלות מעט "חוסר יציבות" ולהתקדם.....

מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >>