התיאוריה של רנה לה–סן, כפי שנלמדת ומוכרת היא למעשה פרי עבודת חיבור של שתי תיאוריות דומות לחלוטין שפותחו במקביל בצרפת ובהולנד. בשנות השלושים שני פסיכולוגים הולנדים בשם Heymans & Wiersma מאוניברסיטת גרוניגן בדקו את אופיו של האדם והגיעו למסקנות זהות לאלו של לה-סן.
הם קבעו כי את אופיו של האדם ניתן למקד סביב שלושה מרכיבים בסיסים ומהותיים:
הריגושיות המסומנת ב- E או, בהיעדרה ב- nE.
האקטיביות המסומנת ב- A או, בהיעדרה ב- nA.
והראשוניות המסומנת ב- P או המשניות המסומנת ב – S.
הריגושיות מתארת מצב בו אדם מגיב באופן ריגושי ורגשי בעוצמה רבה, בתדירות גבוהה וליותר גירויים מאשר האדם הממוצע. היעדר הריגושיות אינה מעידה על היעדר תגובות שכן האדם אינו מכונה אוטומטית אולם אנשים ש"אינם ריגושיים" מגיבים בתדירות נמוכה יותר, בעוצמות חלשות יותר ולפחות ריגושים מאשר "האדם הממוצע". ישנם אנשים ריגושיים,מופנמים ומאופקים ולא נראה את ריגושיותם באופן בולט אך אין זה אומר שהיא אינה קיימת.
האקטיביות מלמדת על כך שהאדם זקוק לפעול, מתגייס במהירות למאמץ, מתאושש במהירות ממאמץ וגם מסוגל ונכון להתמודד עם קשיים בדרך למטרותיו. אדם שאינו אקטיבי אינו בהכרח עצלן. אלא שהוא מעדיף להימנע מפעילות ולנוח ושקשה לו יותר להתמודד עם קשיים. ישנם אנשים שאינם אקטיביים במהותם אולם החינוך העצמי או מבית, המחויבויות או כורח המציאות מחייבים אותם להיות פעילים ויצרניים. אין הדבר הופך אותם לאקטיביים.
המרכיב האחרון בו נדון כאן באופן מעמיק יותר הוא מרכיב התגובניות.
בעלי התגובות הראשוניות והמיידיות הם אנשים שאינם עוצרים יותר מידי בטרם הם מגיבים. הם מגיבים במהירות, בלי השתהות ובלי מסננים. תגובותיהן מיידיות אך גם קצרות טווח ומועד.
בעלי התגובות המשניות הם אלו שקיימים בהם מעצורים, מחסומים, מסננים. הם משהים את תגובתם וזו עמוקה יותר.
הגרפולוגיה מסייעת בידינו רבות לאתר את מרכיבי האופי השונים ולהבין את מערכות הגומלין ביניהם.
ישנם ארבעה טיפוסים מתוך השמונה של לה-סן, שלהם מרכיב S באופי. אצל כל אחד מהם נוכל להבין את הדינאמיקה השונה של המרכיב עם שני המרכיבים הבסיסים האחרים ועל כן, בהתאם לתפקידים השונים ולשילובים השונים, גם הסימנים בכתב היד ישתנו באופן משמעותי.
לפני בדיקת ה- S בטיפוסים השונים, ננסה להבין מהו תפקידו? היכן יתרונותיו וחסרונותיו?
אנשים שמרכיב ה- S הוא דומיננטי באופיים הם אנשים שאינם מגיבים באופן מיידי. הם עשויים לקלוט את הגירוי בדיוק באותה המהירות ואולי אף מהר יותר, בהתאם למהירות התפיסה והקליטה שלהם, מאנשים שתגובותיהם ראשוניות. עם זאת, מרגע שקלטו את הגירוי מתחיל תהליך של עיבוד הנובע מצרכים שונים.
העיבוד מבטיח שהתגובה שתגיע לאחריו לא תהיה אוטנטית לחלוטין ולא בהכרח תתאם את הרגשתו הפנימית של המגיב. ההשתהות מאפשרת איפוק, בקרה, מיקוד, מחקר, תובנות, חתירה לאמת, דחיית סיפוקים ועיבוד רגשי. השהית התגובה יוצרת זמן עיבוד ממושך יותר ועל כן ניתן לדבר גם על זיכרון טוב יותר. אך גם יכולה להחניק הבעה, להדחיק רצונות וליצור מערבולת בלתי פוסקת של תהיות על גבי תהיות עד כדי אובדן הבהירות המחשבתית והדרך.
כיצד אם כן בא לידי ביטוי ה – S בטיפוסים השונים וכיצד ניתן לזהות את תפקידו ומהותו בכתב היד?
התשוקתי – S – E,A,S של מיקוד.
אצל טיפוס זה חוברים להם יחדיו שלושה כוחות משמעותיים.
הוא ריגושי – כלומר הוא מגיב בעוצמות רגשיות לגירויים שונים ועל כן תגובותיו הפנימיות אינן בהכרח אובייקטיביות, מושפעות מן הרגש והאינטנסיביות הרגשית.
הוא אקטיבי – כלומר הצורך לפעול, לעשות ולהתקדם "בוער בעצמותיו". הוא חייב לעשות, להתקדם, אינו אוהב מנוחות ובזבוז זמן ואינו נרתע מהתמודדויות עם קשיים.
תגובותיו משניות ולמעשה תפקידו של ה- S אצל טיפוס זה הוא מיקוד, איפוק ותיעול אנרגיות. ה- S מאפשר לטיפוס זה להתמודד באופן בוגר ואחראי יותר עם התגובות הריגושיות שלו. הוא אינו מתפרץ אלא בוחן את תגובותיו, תחושותיו והרגשותיו. הוא אינו חוסם או מדחיק אותם, לרוב אלא מוצא את הדרך לתעל את האנרגיות הנפשיות והרגשיות שלו, יחד עם הפעלתנות הטבעית שלו אל עבר המטרות שלו.
עבודתו מאופיינת בלהט אינטנסיבי. הוא רוצה להגיע, חייב להגיע – לא בגלל מחויבות לאחר, גם בגללה אבל לא רק, אלא בעיקר משום שזה צורך פנימי. הוא מרגיש בעוצמות. ה- S במקרה זה מכניס פרספקטיבה ומיקוד לעבודתו. הוא אינו נותן ל – A שבו להשתולל אלא מתכנן, מכווין, ממקד את האנרגיה באופן הגיוני ויעיל יותר.
מתוך המקום הזה הוא מסוגל לגייס אנשים שילכו אחריו כי הוא חדור אמונה ורצון. אולם, לעיתים, דווקא המיקוד במטרות מעוור את עיניו והלהט יוצר חוסר סבלנות וסובלנות כלפי המשתהים למיניהם, כלפי אלו העומדים בדרכו, כלפי אלו המסרבלים את הדרך ומגלים חוסר אכפתיות וחוסר אחריות.
התבטאות ה- S בכתב היד:
מאחר ומדובר בטיפוס אמוטיבי ואקטיבי הרי שנמצא בכתב דינאמיות של תנועה מצד אחד אך ריסון ובקרה מצד שני, הנובעים מתוך ה- S. אי לכך, מתח התנועה של הטיפוס התשוקתי יהיה לרוב מתח תנועה של פופאל 3. הקו לרוב קטיפתי, שולי קו מעט בצקיים אך הקו מוזן, יציב ועצמאי. למרות שניראה שגובה ורוחב האותיות משתנה מעט, בשל הריגושיות, הרי שה – S ייצור יציבות סביב גובה מסוים והחריגות ממנו יהיו בטווח וואריאציה סביר ויציב, יחסית. ברוב המקרים, תמונת הארגון תהיה טובה למדי עם מרווחים בהירים בין מילים ובין שורות. תמונת המאקרו תהיה מסודרת ועקבית יותר מהמיקרו שעשוי להיות מעט יותר קופצני בשל הריגושיות. מהלך השורות יכול להיות עולה, יורד או ישר אך יציב ועקבי ועם נפתלות קלה ביותר. שולי הפתיחה ישרים. ה- S יעניק את השורה הישרה, את סיומי הקו הגדומים מידי פעם, ניקוד מדויק, קווים רגרסיביים המאזנים את ההתקדמות הנמרצת. לחץ בינוני עד חזק שהוא תוצר של האקטיביות אך מווסת היטב בזכות המשניות.
כתב ידו של יעקוב פרי: שורות ישרות ומעט יורדות, נפתלות קלה המעניקה לכתב חיים. פופאל 3, קווים רגרסיביים (האות ב') שבולמים ומאפשרים חזרה לאחור ובדיקה, הפרדה גדולה מקישור של שתי אותיות: היכולת לקשר בין נתונים אך הצורך לבצע הפרדה מתוך אחריות, גדמים מסיימים (האות ת') במימד האופקי – ההתקרבות לאחר וקדימה מתבצעת מתוך ביקורת, כתב קטן – מיקוד, רווחים גדולים בין מילים – זמן למחשבה ולבדיקה. מאקרו טוב יותר ממיקרו – העולם הפנימי רוחש יותר מכפי שנראה כלפי חוץ.
הסנטימנטאלי – S – E,nA,S כמכסה של סיר לחץ.
טיפוס זה הינו טיפוס ריגושי, כלומר – הוא קולט גירויים שונים, מגיב להם באופן ריגושי בעוצמה רבה ובתדירות גבוהה אולם אין לו מוצא. הוא אינו אקטיבי ולכן פעילותו מואטת, המשניות שבו משהה את התגובתיות האמוטיבית. מכאן, שנוצר "סיר לחץ" והוא אינו מאפשר מוצא לרגשות הגואים בו. לה-סן מגדיר את הטיפוס הסנטימנטלי כטיפוס ש"הולך לישון עם סבל".
מהו תפקידו של ה- S אצל טיפוס זה? כאן תפקידו אינו למקד ולכוון, לוודא שהטיפוס לא ינהה אחר רצונותיו ויצריו. כאן תפקידו לבלום את ים הרגשות הגואה. הוא קיים כדי שהמתרחש בפנים לא יצא החוצה, כדי שאנחנו המביטים בו מבחוץ לא נדע מה עובר עליו, כדי שהוא, הטיפוס, יוכל לנהוג באופן מאופק ולשדר שהוא "בשליטה" למרות שלרוב הוא משדר ריחוק, "מוזרות", היעדר נגישות ועצבות יותר מכל דבר אחר.
ה- S הוא המכסה של סיר הלחץ ואמור לבלום את התגובות כדי "לא לעשות בושות". בין היתר ותוך כדי, נוצר תהליך של עיבוד חוזר ונשנה של האירועים שקרו, התחושות והרגשות ובסופו של התהליך הטיפוס נשאר עם ים של רגשות, תחושות ואינפורמציה שלרוב לחלוטין אינה קשורה לאירועים עצמם. העיבודים הבלתי פוסקים מעצימה פרטים אחדים, מעלימה לחלוטין אחרים ובין תחושת העצב, התסכול, הריקנות והעומס (ושתי תחושות מנוגדות אלו חיות להן במקביל באופן כאילו פלאי) לבין המציאות ומה שבאמת קרה בה, נקודות הדמיון הן מעטות ולא רלוונטיות פעמים רבות.
מכאן שמצד אחד ה- S שומר על הטיפוס שלא "יתפוצץ" אבל במקביל, מעמיס עליו, חוסם אותו ומעצים את רגשותיו הקשים (דברים טובים – או שהם "לא אמיתיים" ואם חושבים עליהם מוצאים בהם את הפן השלילי או שהם "לא נספרים" ולכן "אין טעם" להשתהות עליהם).
בכתב זה ניתן לראות את היעדר האנרגיה והלחץ שמעידים על nA מובהק. התנודות ברוחב ובגודל האותיות, המרווחים בתוך המילים עצמן והנפתלות של השורה מעידים על הריגושיות שבכתב.
היכן ה- S? ה- S מצוי במרווחים העצומים שבין המילים והשורות, מרווחים שמקנים לה זמן עיבוד ומחשבה, ביחס למחיצה שנעצר (אות ש' אך גם ד' במילה "בדיקה") – שמלמד על החשש מלפרוץ ועל הבלימה ברגע שנפגשת במחסום, ביחס המשני האופקי הצר ובתיקונים.
הפלגמטי – S – nE,A,S של רגולציה ואוטמטיות.
טיפוס זה הינו אקטיבי מאוד ואינו מושפע מגירויים. שילוב זה מאפשר לו לפעול באופן שיטתי ועקבי אל עבר המטרות שלו. ה - S שלו מעניק עוד יציבות ושילוב של שלושתם ביחד מאפשר לטיפוס הפלגמטי לפעול, גם במשך שנים וגם בעבודה שגרתית וגם נוכח היעדר אתגרים וגיוון ואולי אף להעדיף את הדרך הרגועה, הבטוחה והמוכרת.
תפקידו של ה- S הוא לכוון ולמקד את הפעילות. הוא אינו צריך לפקח על דחפים, מצבי רוח, "חשקים" למיניהם וכדומה. הוא מוסיף סבלנות אך גם – נוקשות. ה-S מייצר עבור הטיפוס הזה סדר יום מאורגן, מתכנן קדימה ולטווחים ארוכים, מחניק ספונטאניות ו"מגרש" הפרעות "בלתי רצויות". הוא הופך את הטיפוס האדיש גם כך, בשל היעדר הריגושיות, למעין מכונה אוטומטית.
הפרשי האורך השווים, גובה האותיות המדויק, הקו החסום, ההפרדה המובהקת בין האותיות, היעדר חילופי הגוונים, גדמים פותחים ומסיימים, הצורה החד גונית (פרסונה), המרווחים הקטנים בין אותיות מלמדים על פעילות נעדרת ריגושיות.
נכון הדבר הוא שכתב פרסונה מעיד, תמיד, על כך שהמהות היא מהות ריגושית, שכן לא ייוצר כתב פרסונה אם לא קיים רקע של פגיעות רבה וריגושיות רבה, אולם כותב זה שכח לחלוטין את מהותו זו והוא לחלוטין אינו מגיב באופן ריגושי שכן הפך את עצמו ל"בונקר" מבוצר היטב שאינו רואה ואינו מרגיש ועל כן אינו מושפע מגירויים חיצוניים.
האפאתי – S – nE,nA,S כחבל הצלה ומנוף.
אם יש בסיס כלשהו שיכול להיחשב כעוגן הצלה של הטיפוס הזה, הרי שבהחלט ה- S הוא בעל משמעות רבה וחשובה לעין ערוך. אלמלא ה- S מה היה מרים את הטיפוס הזה למעלה? הוא אדיש, אינו מגיב לגירויים, לא ממש אכפת לו מהמתרחש. הוא אינו אקטיבי ואין לו צורך פנימי לזוז, לעשות, להתקדם, ללמוד ולהתפתח. במקרה שלו ה- S הוא זה שאומר לו "חביבי... קום מהספה ותעשה!" הוא זה שמזכיר לו כי צריך להתפרנס, צריך לעמוד במילה (אם כבר נתן הבטחה), צריך להתקלח או לאכול, או ללכת לארוחת הערב אצל המשפחה. צריך לשמור על קשרים, "צריך"... מה שזה לא יהיה.
כאן ה- S משמש כתמריץ, כמקדם ולא כמחסום מעכב.
 |
כותב זה ממלא את הדף מתחילתו ועד סופו. מלמעלה ועד מטה, מימין לשמאל. התבוננות על הקו מעלה שהוא נעדר כוח לחלוטין. הלחץ חלש ביותר, גובה מרכז האזור האמצעי המעיד על רמת המתח של האישיות, נמוך ביותר.
כל אלו מלמדים על היעדרה המוחלט של האקטיביות. לו הכתב היה כתב בעל בסיס P הרי שבכתב היינו רואים הרבה יותר תנודות שכן ה- P היה משחרר את חוסר האקטיביות ו"מרשה" לטיפוס לא לעשות כלום. יחד עם זאת, למרות שהכותב אינו אקטיבי מתערב לו ה S ומכריח את הכותב לייצר כתב קריא דבר הדורש מאמץ. להתמיד במהלך השורה – גם אם לא מצליח לייצר שורה ישרה באופן מובהק, לסיים את השורה ואת הדף עד סופו – שוב - דרישה למאמץ ואף לתקן מידי פעם את טעויותיו, גם אם לא באופן מושלם ולא תמיד אפקטיבי.
ה – S אינו הופך אותו לטיפוס פעיל, מאוד אחראי ורציני או לאחד המסוגל להתמודד עם קשיים באופן אסרטיבי. עם זאת, הוא מקנה לו מידה של משמעת, מידה של אחריות ומידה של מודעות חברתית.
|
אם כך, ה - S משמש כממקד, מכוון, עוצר, בולם, מגן וגם מנוף מעודד ומקדם. הכול תלוי במרכיבים השונים. בכל מקרה הוא מלמד כי מה שבפנים זה לא מה שבחוץ. שמה שאנחנו רואים אינו בהכרח מה שהטיפוסים חושבים או מרגישים.
כתב מעוכב ע"י S הוא כתב שדורש מאיתנו, כגרפולוגים, למצוא את המסתתר מאחוריו, לחפש את "פליטות הקולמוס" שהן בדיוק כמו "פליטות פה" ורק אז נוכל להבין מה מסתתר מאחורי המסכה... חתול, מפלצת או ילדה יפה...
