מאמרים בנושא גרפולוגיה

גרפולוגיה היא תחום נפלא ומדהים. כבר אמרנו זאת בעבר. הפעם נתמקד ביכולת של הניתוח הגרפולוגי לאבחן עבור המעסיק, בעיקר, את המוטיבציה של האדם לעבוד.

האם הוא עובד כי "אין לו ברירה" ואין זה משנה אם מדובר בצורך להפקיד משכורת בסוף החודש או כי אבא דורש או כי זה מה שהחברה מצפה ממנו או – שהוא עובד כי הוא אוהב את הפעילות, "חייב" לעשות, להתמודד.

חשוב להדגיש כי אין מדובר באיכות הפעולה – אדם יכול להיות חרוץ ונלהב לעשייה אך לא חכם גדול, או עצלן ופאסיבי אך מבריק.

לה סן טען כי לאדם יש את ה"A" – האקטיביות או שיש לו את ה""nA – היעדר האקטיביות כבסיס אישיותי מובנה וניתן לזיהוי. עם זאת, הוא טען, כי אדם שבמהותו אינו אקטיבי ואינו שש לפעילות, יכול להיות עובד חרוץ, בשל נסיבות החיים או חינוך עצמי.

אדם אקטיבי הוא אדם ששש לפעילות, מתמודד עם קשיים ומתאושש במהירות. כספורטאי מאומן היטב הוא ניגש לאימון או למשחק, מזיע, מתאמץ ולאחר האימון מרגיש נלהב, אולי עייף אבל מוכן להמשיך הלאה בשגרת היום.

בחופשות הוא אינו נח כמעט לרגע. מנוחה אינה הדרך שלו "להיטען" אלא להיפך – הדרך שלו להיטען, להרגיש טוב היא על ידי פעילות. לכן בחופשה הוא ימצא את הדרך לעשות סנפלינג, מרוצי מכוניות, טיול רגלי או על אופניים, טיפוס על קירות... העיקר להיות עסוק.

קשיים שמתעוררים בדרך מאתגרים אותו למצוא להם פתרון והוא אינו בורח מהתמודדות.

חשוב לציין כי קיימים טיפוסים אקטיביים שעיקר הפעילות שלהם היא בראש ולא עם הגוף. כלפי חוץ הם יכולים להיראות כעצלים או אדישים אולם הראש שלהם עובד ללא הרף.

לפני מספר שנים, לאחר שפרופסור אומן קיבל את פרס הנובל על תורת המשחקים, בכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות (אם אני זוכרת נכון...) אחד הבנים סיפר כי חזר הביתה יום אחד וראה את אבא שוכב בעיניים עצומות על הספה. לשאלתו "מה אבא עושה?", ענתה לו אימו : "אבא עובד" ואכן.. הוא עבד.. ללא כל ספק.

מכאן, שיש לבצע הפרדה בין טיפוסים אקטיביים פיזית לבין טיפוסים אקטיביים קוגניטיבית ואין כל ספק כי ניתן למצוא את אלו המשלבים בין השניים ואלו המפרידים לחלוטין בין השניים: עצלים מובהקים בעשייה קונקרטית או, פעמים רבות – פשוט מובכים ע"י עשייה קונקרטית, חסרי חוש פרקטי לחלוטין. לחלופין: אנשים אקטיביים מאוד, חרוצים ונלהבים אך, כמו שסבתא אומרת: "במקום שבו הראש לא עובד הרגליים עובדות שעות נוספות..."

לעומת הטיפוסים האקטיביים קיימים הטיפוסים ה"לא-אקטיביים". אלו אנשים שהיו מעדיפים, בכנות, פשוט לא לעשות כלום. או לעשות את המינימום הנדרש. הם לא אוהבים את הקונספט של "מאמץ", מעדיפים להתחמק ממנו בכל דרך אפשרית ופעמים רבות, מוצאים דרכים יצירתיות ביותר כדי לעשות את המינימום הנדרש במינימום מאמץ – בזה הם מוכשרים מאוד, לעיתים.

הם אינם מתמודדים היטב עם קשיים הדורשים מאמצים נוספים ומעדיפים להרים ידיים או לוותר על הישגים מראש.

עם זאת, לעיתים, המציאות, החינוך, הדרישות מהסביבה מחייבים אותם לפתח מסכה "מתאמצת" וחרוצה. או אז הם יכולים להיראות ולעבוד כעובדים מסורים, אחראיים וחרוצים.

ההבדל בינם לבין הטיפוסים האקטיביים ה"אמיתיים" הוא שבהינתן ההזדמנות: האקטיבי יחפש אחר פעילות נוספת וה"לא אקטיבי" יברך על המנוחה וינצל אותה.

כיצד מזהים דרך הגרפולוגיה את הטיפוסים השונים בכתבי היד?

כתב ידו של בטהובן, שייך לטיפוסי ה"A" האינטלקטואלי: הקו ערני חי ותוסס, הכתב מתקדם באופן נחרץ אל עבר הימין – העתיד, קיימות הדגשות בצורה של תת-קווים וסימני קריאה בקווים נמרצים, קיימת התייחסות ברורה לכל אזורי הכתב והוא פרוד הן לאזור עליון והן לתחתון, קיימים קישורים מקוריים ובקיצור – הכתב ערני, פעיל, דינאמי.

השורות העולות מעט, האזור העליון וההדגשים הצורניים שבו מלמדים על העדפת האזור העליון – אזור האינטלקטואל על פני האזור התחתון של הביצוע. ואכן – בטהובן יצר בראשו, שלא נח לרגע.

לעומתו, כתב ידו של טיפוס "A" המשלב בין הפעילות הקוגניטיבית לזו המעשית. הקו עבה, חי, נמרץ, הלחץ חזק, האזור התחתון מודגש, גם ע"י פלישות, הוא מתקדם אך מבקר את עצמו (מעיד על שילוב של מרכיב ה - S באישיות), קיימים קישורים, ההתפרסות על הדף מלמדת על נוכחות, התמודדות, צורך בכיבוש הדף – כיבוש המציאות.

כתב נוסף השייך ל"משפחה":

הכתבים של הטיפוסים ה"לא –אקטיביים", טיפוסי ה"nA" שונים במהותם, לחלוטין. הכתבים "רגועים" יותר, הקו פחות דינאמי ומתוח, יכול להיות נוקשה מאוד או נרפה מאוד, ההתפרסות על הדף אינה מלמדת על כיבוש אלא על "הימצאות" (just being), העיצוב של האותיות יכול להיות חסר אול להיפך – יכול להיות כתב פרסונה מובהק, כתב שבו המאמץ מושקע בתדמית ולא בעשייה:

הלחץ חלש, הקו חיוור, המרווחים גדולים מאוד ומעידים על זמן שהכותב לוקח לעצמו בין יישום ליישום (בין מילה למילה – רישום הדורש מאמץ). הוא גם מופנם אך אין לזה קשר למידת האקטיביות.

כתב זה יכול להטעות. הקו שלו מאוד ערני וקופצני אפילו תזזיתי אך הוא אינו אקטיבי. הלחץ חלש, קיימות הזנחות צורניות למכביר וקיצורי תהליכים באופן שפוגע באיכות הביצוע. כתב זה שייך ל"טיפוס עיצבי" (E,nA,P) שהוא אכן תזזיתי וקופצני, מתלהב בקלות ויכול אף להירתם בקלות לעשייה אך הוא משתעמם באותה המהירות שבה הוא מתלהב, מאבד את הרצון וה"חשק" להמשיך ולתפקד ומעדיף שדברים יבואו לו בקלות וללא מאמץ. הוא אוהב לדבר, נהנה לחשוב אך אינו ממוקד, אינו מתמיד ומוצא את הדרך להפוך את המאמץ למשחק או למצוא משהו "חשוב יותר לעשות" מאשר דווקא להתמודד עם הקושי שהחליט, כך סתם, לצוץ לו משום מקום ולדרוש תשומת לב , העמקה, התמודדות...

סביבת עבודה מומלצת בהתאם למידת האקטיביות:

תשוקתי – E,A,S – זקוק לסביבה דינאמית, מאתגרת ומגרה את החושים. הוא אוהב להנהיג, לתת את הטון, לקבוע מהלכים, להטביע את חותמו. ה-A שלו מרוסן ע"י ה- S שמנתב את הפעילות באופן ממוקד אל עבר המטרה.

כולרי – E,A,P – גם הוא זקוק לסביבת עבודה דינאמית אך הוא יותר "איש של אנשים". בעבודתו הוא אוהב להיות מעורב גם מבחינה חברתית ולכן העבודה שלו חייבת לאפשר לו מגע עם אנשים.

סנגוויני – nE,A,P - פעילותו קרה ונחרצת. ה-P שלו משחרר את הפעילות אך בהיעדר הריגושיות עבודתו אינה נושאת אופי רגשי וטעון. בעבודתו חשוב שתהייה לו תנועה ויהיו אתגרים, אינטלקטואליים אם אפשר.

פלגמטי – nE,A,S - פעילותו מרוסנת, מדודה ונעדרת תנודות הנובעות מריגושיות. טיפוס זה יכול לעבוד גם בסביבה מונוטונית ונעדרת ריגושים. הוא ממוקד, חרוץ, אחראי ומעדיף להימנע משינויים וסביבה ניידת.

אצל ה"לא-אקטיביים":

עצבי – E,nA,P - אם כבר עבודה – עדיף שתהייה כזו שאינה דורשת מאמץ אלא תנועה, גיוונים, חשיבה ודיבור, עבודה שמתחדשת ומשתנה ואינה דורשת מאמץ פיזי.

סנטימנטאלי – E,nA,S – בשל ה-S שלו הוא מסוגל להתמיד בעבודה אך זו לא יכולה להיות דינאמית. הוא מופנם, מעוכב, טרוד וזקוק לשקט.

אמורפי – nE,nA,P - לטיפוס זה אין עכבות אבל הוא גם נעדר אנרגיה, רצון וחסר תנודות במצב הרוח. הוא אדיש ובחוויה שלו "אינו נוכח". לטיפוס שכזה קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי להתמיד. הוא חייב סביבת עבודה שאינה נוקשה, ששעות העבודה בה מועטות, שהדרישות נמוכות.. אולי עבודה אצל "אבא" שיסלח על האיחורים, ה"חיפוף", ההיעלמויות...

אפאתי – nE,nA,S – טיפוס זה "ניצל" בזכות קיומו של ה- S שקצת מקשה עליו את החיים ודורש ממנו להתאמץ קצת, לעמוד במחויבויות וכדומה. עם זאת, גם הוא מעדיף להימנע ממאמץ ולכן עבודה בישיבה שאינה דורשת מחשבה מרובה יוזמה ותנועה תהיה הטובה ביותר עבורו.

חשוב לזכור, העובדה כי אדם להוט לעשות ולפעול אין בה כדי ללמד על איכות העבודה שיבצע, בדיוק כפי שעצלותו של אדם אין בה כדי להעיד על האינטליגנציה שלו.

יחד עם זאת, עבור מעסיק, חשוב שנדע להתאים את האדם הנכון לתפקיד הנכון. לא נוכל לקחת אדם שזקוק לעבודה בישיבה, בלי יותר מידי מאמץ פיזי ושחייב הפסקות יזומות מספר פעמים ביום כדי להתאפס ולהיטען ולהציב אותו בתפקיד דינאמי מאמץ. כך גם להיפך – אדם דינאמי ואקטיבי ישתגע במהירות בתפקיד שבו "לא עושים שום דבר".

גם לאנשים עצמם, אלו המגיעים להכוונות מקצועיות, חשוב שנתאים את הסביבה הנכונה ונכוון אותם למה שבאמת מתאים להם ולא בהכרח ל"אני האידיאלי" שלהם.

מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >>