|
לפני מספר ימים נכחתי במפגש חברתי שבה אחת הנוכחות העלתה שאלה מעניינת: "האם היית יוצאת לדייט עם עצמך?"
חתיכת שאלה...
אין כאן מקום לבררנות פיזית (לו הוא/היא היו טיפה יותר גבוהים/שחומים/שיניים ישרות/עיניים לא פוזלות...) – שהרי כולנו יודעים כיצד אנחנו נראים מתחת לבגדים ומול המראה. לא יהיו במחלקה הזו הפתעות אחרי הדייט העשירי (או השלישי – כל אחד וכלליו שלו...).
אין כאן מקום לאי התאמה מבחינת נושאי שיחה ועניין שכן הם משותפים, כנ"ל לגבי הטעם בבגדים ובנעליים, במקומות הבילוי וכדומה.
השאלה היא עמוקה בהרבה – עד כמה, אם בכלל, אנחנו באמת אוהבים את עצמינו. עד כמה אנחנו מוכנים לקשור את חיינו בנו, עד כמה אנחנו נכונים לקבל את מי ומה ואיך שאנחנו, על היתרונות ועל החסרונות, עם הסריטות הבלתי מורגשות כמעט ועם העמוקות הצלקתיות.
אין מדובר כאן באהבת הדימוי החיצוני שלנו או באהבת ה"אני האידיאלי" שלנו, הרחוק, לעיתים קרובות מאוד, לעיתים קרובות מידי, מן ה"אני" האמיתי שלנו.
בהתחשב בכל סדנאות הצמיחה, הארה, חיבור מחדש וכדומה, ברור לחלוטין שנושא זה מעסיק אותנו ואנחנו נכונים להשקיע בו מאמצים, זמן, מחשבה, כסף, כאב, מתוך אמונה ורצון שיש להשקיע במה שחסר, שאינו מספיק טוב, שאנחנו מאמינים או רוצים להאמין כי ניתן לשפרו, כי צריך לשפרו.
גרפולוגיה היא אחד הכלים המעניינים ביותר לגילוי מערכת היחסים המורכבת שלנו עם עצמינו. כתב היד שלנו מסגיר את המקומות בהן אנחנו מקבלים או דוחים, מרגישים בנוח או מאוימים, מחצינים או מעלימים, מגזימים או מצניעים את מי ומה ואיך שאנחנו.
ככלל, כמו בכול דבר אחר בחיים, בכל מקום בו נמצא הגזמה נדע כי מדובר בפיצוי. פיצוי יבוא, תמיד, במקום בו קיים חסך. למרות שישנם סימנים רבים מאוד המלמדים על הקבלה העצמית שלנו, נתמקד כאן בשלושה סימנים בולטים במיוחד.
תנועה היא אחד האלמנטים המרכזיים בכתב. ככל שהתנועה בכתב מעוכבת וחסומה היא מעידה על חסימת הביטוי הפנימי, הטבעי. לא מדובר בחסימה מבקרת ומרסנת אלא בחסימה חריפה וכואבת יותר.
צורה מוקפדת – "כתב מסכה" – הכתב הוא אמצעי תקשורת הנועד להעברת מסרים. כאשר כותב מאמץ לעצמו כתב הדומה לפונט של מחשב הוא למעשה אומר "האמיתי/הרגיל שלי אינו מספיק טוב ולכן אני ממציא משהו טוב יותר שייצג אותי באופן מרשים יותר".
חתימה שונה מן הכתב – החתימה היא כרטיס הביקור שלנו. ככל שהיא שונה מן הכתב היא מלמדת על פער בין האופן שבו אנו מציגים את עצמינו לאופן שבו אנו תופסים את מהותנו. כמו כן היא מלמדת שחשוב לכותב להפגין חזות השונה מאוד מן האמת הפנימית שלו.
כתב שבו המעצורים הנובעים מביקורת עצמית מאזנת. הוא מוקפד אך הקו עדיין שומר על תנועה ערנית. הצורה פשוטה ( (simplified, מעודנת, ברורה.
בכתב קיימים סימנים של ביקורת עצמית ומעצורים אך אלו מיועדים לפקח על התקדמותה והבעתה מתוך מחויבות לחברה, למציאות, לאובייקטיביות וכדומה. האות הראשונה השווה בגודלה, האות האחרונה המעט תנודית, החתימה הזהה לכתב (שבשל כך לא ניתן להראותה), ההיערכות על הדף המלמדת על הערכה עצמית ריאלית – כל אלו יחדיו מלמדים על כותבת המודעת ליכולותיה ולחסרונותיה (במידה. לכולנו נקודות עיוורון לגבי עצמנו. לכולנו.), ועל היכולת שלה לקבל את עצמה כפי שהיא, אם כי ניכרת שאיפה להתפתחות – שאיפה בריאה ומאוזנת. היא אינה "נדחקת" להשתפר אלא שואפת להשתפר – ההבדל בין השניים – עצום.
בכתב זה אלמנטים רבים המעידים על הסתרה והעלמה עצמית (כתב סגור, קמרונים מופרזים מאוד המתחילים כבר מן האזור התחתון ויוצרים חיץ מובהק בין הכותבת הממוקמת מימין לקו הקמרוני לבין החברה הנמצאת משמאל לו, קווי כיסוי המעידים במקרה שלה על דריכה במקום והסתרה, כתב מוקפד המעיד על היעדר הספונטאניות של העיצוב וחתימה השונה במובהק מן הכתב). הכותבת חוששת להחצין את המתרחש בתוכה, להחצין את האני האמיתי שלה ועל כן היא מייצרת חזות חיצונית השונה במהותה מהרגשתה הפנימית. אהבה עצמית – אין כאן. יותר נכון – העלמה עצמית. בושה.
ובהגדלה:
 |
חלק ימני של החתימה, באותו יחס הגדלה של הכתב. שימו לב לפרטים הבאים:
תנופת הקו – הקו בחתימה תנופי וער, יחסית, בעוד שהקו בכתב חסום ואיטי.
הגודל – קטן ומצומצם מאוד בכתב ועצום בחתימה.
התיקונים בכתב הנעשים באופן מושחר, חזרות של קווים על קווים, הסתרה מוחלטת של הטעות – חוסר ביטחון עצמי מובהק.
הגדם המוזז בסוף המילה, הנקרא גם עיבוי תגובני – מצוקה וניסיון של הכותב להפגין עוצמה, כוח, נוכחות וביטחון ולהסתיר, תוך כדי כך את חוסר יכולתו, בעיני עצמו.
|
ובכן... הייתן יוצאות לדייט עם עצמכן? האם אתן אוהבות את מה שאתן רואות כשאתן מביטות במראה? אני לא מדברת על הקילו המיותר (או על העשרה המיותרים..) ועל האף שאולי זקוק לניתוח – אני מדברת על החיבור הפנימי, אל עצמכן. על מה שאתן מוציאות מעצמכן. על מה שאתן מעזות להוציא מעצמכן? האם אתן נמצאות במקום שבו אתן מכבדות את המאמץ שאתן עושות? שאתן יודעות כי אתן מביאות את האיכויות שלכן לידי ביטוי?
ואם לא.... מה אתן מתכוונות לעשות עם זה?
| . |
