חוות דעת גרפולוגית על רעי חורב |
|
לפני הרבה שנים, בתחילת דרכי כגרפולוגית, החלטתי בהתלהבות רבה, ובעצם
בעזות מצח מסויימת, לחקור כתבי יד של רוצחים.
עברה כשנה של איסוף וקיטלוג כל כתב יד של רוצח שהצלחתי להניח עליו את
ידי... (על כתב היד כמובן...), ועיסוק של שעות ארוכות בנסיעות לבתי כלא והתכתבות
עם אסירים שונים, על מנת להשיג כתבי יד של רוצחים, והצלחתי לאסוף כמה עשרות
כתבי יד. ככל שאספתי יותר כתבי יד, התסכול הלך והחמיר. נוכחתי שאין מכנה משותף
בין רוצח אחד למשנהו ואני לא מצליחה למצוא תכונות כתב אחידות אצל כל הרוצחים.
ברוב תיסכולי פניתי לפסיכולוג ידיד וסיפרתי לו שאני לא מצליחה לאפיין
רוצחים, וככל שאני אוספת יותר כתבי יד של רוצחים, אני נתקלת ביותר "טיפוסים".
למרות שעברו כבר שנים רבות, אני נזכרת בנימת קולו ובתשובתו כאילו נאמרה לפני
5 דקות.
וכך הוא אמר: נניח שיש לך אקדח טעון במגרה. או קיי? ונניח שאת נכנסת הביתה
ורואה מישהו מנסה לאנוס את הבת שלך (הוא ידע שיש לי 2 בנות קטנות). מה תעשי?
שאל. "כמובן שאירה בו בלי לחשוב פעמיים ובלי למצמץ", עניתי ללא היסוס. האם
זה הופך אותך לרוצחת פוטנציאלית?
עם התשובה הזאת אני מסתובבת עד היום וגם עם התסכול שאי אפשר לנבא רצח
מראש באמצעות תכונות אופי. והנה אני מקבלת לידי את כתב היד של רעי חורב וחשה
שדוקא במקרה הזה אולי אפשר היה לראות שהכותב נמצא "בקבוצת סיכון"...
אין בשפה העברית "תקן" לאותיות דפוס בתור כתיבה יומיומית, ואכן נדירים
מאוד האנשים שכותבים באותיות דפוס, ואם כבר כותבים אותיות דפוס, בדרך כלל נצמדים
לצורה המקורית של האות. במקרה זה ניתן לראות כי גם באותיות הדפוס הוא "המציא"
חלק מהאותיות ויצר משהו חדש... למשל האות "מ" כתובה כמו "N" באנגלית ולא כמו
האות העברית, האות "א" רשומה מדי פעם כמו צלב. הכותב בוחר לכתוב באותיות דפוס,
שלמעשה מסתירות את האישיות האמיתית, אבל בו בזמן ממציא כתב חדש, כאילו על מנת
להשאיר "חותם אישי" ולהראות כי הוא שונה ומיוחד באופן מודע.
כותב שמסוגל להמציא כתב כזה לא יכול להיות בן אדם ממוצע. הוא אינטליגנטי
מאוד, מקורי ויצירתי. איך בכל זאת הגיע לדרגה כזאת שיבצע רצח ללא מניע?
בדיקה מעמיקה יותר מלמדת שמדובר באישיות סכיזואידית מהסוג הגרוע ביותר.
אישיות סכיזואידית נוצרת אך ורק כאשר מדובר בילד שיש בו שילוב של אינטליגנציה
ורגישות, ושהוא חווה חרדת נטישה שאינו מסוגל להתמודד עימה.
כדי להתמודד עם החויה הקשה הילד הקטן לומד איך לנתק את ההגיון מהרגש ומדחיק
את הרגש, על מנת שלא לחוות חוויות שהוא אינו מסוגל להתמודד איתן.
יש רמות שונות של סכיזואידים, ורובם אנשים מקסימים. הם נוטים להפריד בין
ההגיון לבין הרגש, מסוגלים לחיות בשני (או יותר) עולמות באותו הזמן ואי אפשר
לראות כלום ממה שעובר עליהם.
רוב כתבי היד של הרוצחים הסדרתיים (מארה"ב ומבריטניה) הם סכיזואידים מאותו
סוג. אצל כולם יש ניתוק מוחלט בין השכל לרגש ובין ה"אגו" וה"סופר אגו", שהרי
אחרת לא היו מסוגלים לעשות מה שעשו.
אצל רעי חורב יש אינטלגציה גבוהה, מקוריות, יצירתיות, כושר ארגון ותכנון
מצד אחד, ומצד שני רגש קפוא לגמרי ובמקביל חיפוש כפייתי אחר התרגשות. הוא זקוק
לאנדרנלין בדמו, אך אינו מצליח להתרגש ממה שאנשים "רגילים" מתרגשים.
כתב היד נראה במידה רבה כמו מכונה, כמו מדפסת, פעילות מכנית ואוטומטית
ללא כל רגישות או רגש לסובבים אותו. הוא יודע להתבטא ולשכנע, אבל בעשייתו הוא
ורק הוא קיימים בעולמו המורכב. אין לו מקום למישהו אחר ורק מי שמתאים את עצמו
אליו ונעשה חלק ממנו יכול לחיות במחיצתו.
לחוות דעת גרפולוגיות נוספות >> |
