אניאגרם וגרפולוגיה – טיפוס 5
טיפוס 5 באניאגרם – המדען או הצופה |
|
המדען הוא הטיפוס הרציונאלי ביותר מכל טיפוסי האניאגרם. הוא אוהב מידע, אוסף אותו ונהנה, פעמים רבות, לעיתים רבות מידי, להתעסק עם ידע, נתונים, פרטים ותיאוריות, יותר מאשר להתעסק עם אנשים.
אם כל טיפוסי האניאגרם יושבים להם ביחד סביב המעגל וכולם משקיפים על העולם מתוך המשקפיים הייחודיות והפרטיות שלהם, יושב לו הצופה מחוץ למעגל, על אי בודד ומתבונן גם בעולם וגם בהם, ללא הפסקה.
הטיפוס המדען מבודד עצמו מהחברה. מפגשים חברתיים נראים לו מתישים במיוחד ופעמים רבות אף מיותרים. העולם הרציונאלי, האינטלקטואלי מעניין אותו הרבה יותר מאנשים, במיוחד כאשר "מרשים לעצמם" להביע את רגשותיהם באופן מוחצן ומוגזם ("מוגזם" זו הגדרה של מדען כמעט לכל ביטוי רגשי מוחצן... זו לא צריכה להיות היסטריה וגם צעקות אינן מחויבות המציאות. לפעמים אפילו דמעה קטנה או שתיקה רועמת מתפרשים באופן מיידי כ"תגובה מוגזמת").
המגע שלו עם אנשים מוגבל ביותר. הוא אינו שואל שאלות אישיות כי נחרד מעצם המחשבה שהוא עלול לפלוש למרחב המחייה של האחר. למעשה הוא מסגיר את הפחד שלו להיות ניפלש על ידי אחרים, חוויה שהוא לחלוטין אינו מוכן לעבור.
"אחרים" מוגדרים בעיניו ככל אדם שאינו "הוא עצמו". החברים, האישה או הבעל, ההורים, הילדים והאחים – כולם שואבי אנרגיה, כולם מעייפים, כולם דורשים התייחסות מיוחדת שאינה יכולה להיות ההתנהגות הטבעית שהיה רוצה לאפשר לעצמו.
הטיפוס הזה חי לרוב בתוך עולמו הפנימי. שם הוא מנהל את דוח השיח שלו עם עצמו, עם המציאות, עם האנשים הסובבים אותו, עם העובדות. שם הוא חוקר ומנתח, מתבונן ומנסה להבין. מכל הטיפוסים, טיפוס זה אולי האובייקטיבי ביותר אך גם המרוחק והמנותק ביותר.
דווקא הניסיון להבין רגשות ותהליכים פנימיים באמצעים רציונאליים, מוביל להתבוננות מרוחקת וחוקרת היוצרת קור, ריחוק ובהכרח – אי-חווית הרגש ומכאן – "פספוס" של החוויה הרגשית. באופן פארדוקסלי, המדען המנתח, ההגיוני, איש המחקר והידע, יכול להיות מעולה בכל הקשור לניתוח של כל סיטואציה, התנהגות אנושית וכדומה אצל אחרים אבל בכל הנוגע אליו, אל עולמו הפנימי הוא יכול להיות מבולבל, חסר ביטחון ותובנות, תלוש כילד קטן אבוד.
הבית הוא מקור לנחמה ולביטחון אבל יכול גם להיות האיום הגדול. המדען זקוק לבית המוכר והבטוח אליו הוא יכול לחזור, לדעת בוודאות היכן נמצאים הדברים שלו ואת מי הוא ימצא שם. בבית מחכה לו הפינה הקבועה שלו, הטלוויזיה אליה הוא יכול לברוח או ממנה הוא יכול לשאוב עוד ידע, הספרים לתוכם הוא יכול לצלול והשקט המבורך אחרי "ההמולה" של החיים בחוץ.
יחד עם זאת, בני זוג וילדים, אהובים ככל שיהיו (והוא אכן מסוגל לאהוב אם כי דרכו והגדרתו לאהבה עשויים להיות מעט או מאוד שונים משל האנשים האחרים ה"רגילים"), הם מקור נוסף לשאיבת אנרגיה. הם רוצים תשומת לב (איזו בקשה מוגזמת....), הם מביעים רגשות ואפילו מתלוננים על הקושי שלו להביע רגשות או להבין את שלהם, בקיצור – הם דורשים ממנו את מה שבאמת קשה לו לתת, את מה, שלעיתים קרובות, הוא מרגיש מבוכה לתת כי הוא לא ממש יודע כיצד לתת את מה שהוא מרגיש באופן שאחרים יבינו. כי הוא מביע רגשות באופן אחר. שונה. ממוזער יותר. לא "המוני" (להגדרתו...).
אין פלא שמדענים רבים מרגישים הרבה יותר בנוח בעבודה מאשר בבית. הם מוצאים עבודות בהן הראש עובד יותר מכל דבר אחר. הם מתמחים בתחומם, מתמקצעים ומגיעים לתובנות מעמיקות, חדשניות אך הגיוניות. לעיתים הם "פשוט יודעים" גם מבלי לדעת בדיוק איך ולמה הם יודעים.
המדען זקוק לסביבת עבודה שקטה ומבודדת. "open-space" ומקומות בהם קיימת תחלופה רבה של אנשים הם סיוט עבורו. הוא זקוק לחדר בו הוא יכול להסתגר, לסביבת עבודה שהיא אישית ופרטית אבל הוא לא אוהב בדידות מוחלטת אלא זקוק לדעת שישנם אנשים "שם בחוץ" ושהוא יכול להציץ ולהרגיש קצת חיים , גם אינו מעורב בהם באופן אקטיבי.
כתב היד – סימנים גראפיים:
- תמונת ארגון מצוינת
- חלוקה לפסקאות
- ניקוד מדויק, לעיתים מוגזם – הרבה פסיקים.
- כתב מאוורר, על סף המאוורר מידי לעיתים
- מרווחים קטנים יחסים בין אותיות וגדולים בין מילים ושורות.
- שולי שמאל רחבים או מאוד ישרים
- הפרשי אורך גדולים
- זווית ישרה, לרוב
- כתב קטן
- פשוט
|
- שלדי
- צר עם צרות משנית
- לא מחובר בד"כ
- קמרונים
- מזוות
- חתימה פשוטה בד"כ
- חשיבה מופנם מובהק (אנימה במחסור)
- הפלגמטי או הסנגוויני
- אודם רציונאלי אוטיסט
- מרכיבים סכיזואידים
|
כשהתבקשה לכתוב טקסט חופשי, בחרה לכתוב על תחום עיסוקה הכלכלי. מרווחים עצומים בין שורות, גדולים מאוד בין מילים, קטנים יחסית בין אותיות. אל נמיכות, סוגריים מבהירים, כתב קריא וברור, שלדי, לא מחובר. האוויר מקנה את זמן ההתבוננות והבחינה, ההפרדות בין האותיות, בצרות המשנית האופקית המיימינה והמרווחים בין המילים מקנים את הריחוק והניתוק. הנפתלות הקלה שומרת על גמישות והפתיחות מחויבי המציאות – היא חייבת לשמור על ערנות למתרחש, לבחון, להבין ולהגיב בהתאם.
תמונת ארגון מצוינת, למרות שלא נראית כאן, הפרשי אורך, פלישות לאזור עליון ואל נמיכות מאזור עליון. הכותב הזה יותר "מוצלח" במערכות יחסים, יש בו גם מרכיבים אינטגרטיביים (אודם) וגם שילוב עם הטיפוס הביצועיסט (3) שדורש ממנו הסתגלות ערה יותר לחברה. עם זאת, עדיין מימד האורך דומיננטי כאן יותר ומלמד על התמקדות בתוך עצמו, למרות הזווית והתנועה האינטגרטיבית, כביכול.
באימונים אישיים אחת המטרות הראשונות למדענים היא ה"ירידה למגרש החיים". צמצום הניתוקים שהם מבצעים ותחילת פעילות ותקשורת בין אישית שהיא לא רק בראש, אלא גם בפועל.
מאמרים נוספים בנושא גרפולוגיה >>
|