חנה קורן אצל אודטה מדברת על מבחן העץ

אודטה: שלום לחנה קורן, היום אנחנו מדברים איתך על מבחן העץ, מה זה המבחן הזה?
חנה קורן: קודם כל זה מבחן שהוא מאוד שימושי ומשתמשים בו בהרבה מוסדות והרבה ארגונים, משתמשים בו גם הפסיכולוגים וגם הגרפולוגים, רק שלגרפולוגים יש יתרון נוסף שהם בודקים גם את מבנה הקו, את הצורה של הקו, את הלחץ, את התנועה, הפסיכולוגים רק מתייחסים להשלכתיות של המבחן הזה, זה מבחן השלכתי כמו עוד הרבה מבחנים, חלק כבר הראיתי כאן.
אודטה: את תכונות שלנו אנחנו משליכים על עץ...
חנה קורן: אנחנו משליכים על הנייר... אנחנו משליכים על הנייר, בצורת עץ או בצורת בית או בכל מיני צורות אחרות.
אודטה: מתי עושים את המבחן הזה?
חנה קורן: הוא לא עומד בפני עצמו, הוא לא, כמו ששום אות לא עומדת בפני עצמה, כמו ששום...
אודטה: הוא חלק מ...
חנה קורן: הוא חלק מבטרייה שלמה של מבחנים וגם, עוד משהו, מאוד חשוב וצריך מאוד להיזהר, לא עץ אחד, אם משתמשים בעץ אחד, זה לא, זה כמו לכתוב שורה אחת, זה לא נכון לעשות.
אודטה: אז כמה עצים צריך לבקש מהבן אדם?
חנה קורן: שלושה מינימום, יש כאלה שהם קצת יותר דייקנים ומבקשים ארבעה.
חנה קורן: העץ הראשון הוא העץ, נכנסים לחדר חדש ריק לא... מקום לא מוכר לא ידוע.
אודטה: את יודעת מה, אנחנו נראה תמונות ותסבירי לנו.

חנה קורן: כן
אודטה: מה אנחנו רואים, הנה, זה למשל.
חנה קורן: כאן רואים עץ שנעשה במהירות מאוד גדולה, אפשר לראות שהוא כזה, בחוסר סבלנות.
אודטה: כן
חנה קורן: יש לו שורשים, העץ מתחלק לשלושה אזורים, השורשים, שזה השורשים שלנו.
אודטה: צייר את זה בן או אישה עם חסכים?
חנה קורן: בן
אודטה: אוקי
חנה קורן: בן
אודטה: אני מתייחסת לגזע פה.
חנה קורן: האזור האמצעי זה הגזע.
אודטה: יש פה את המשתין מבלגיה, הוא צייר פה.
חנה קורן: לא, זה דווקא מלמד על משהו כרות, זה מלמד על איזה שהיא טראומה בגיל מאוד צעיר, כי זה נמוך, זה קרוב להתחלה של העץ. אז האלה מלמדים על טראומות לעיתים מאוד קרובות.
אודטה: ואת יודעת להגיד באיזה מקצה הייתה הטראומה?
חנה קורן: באיזה גיל פחות או יותר
אודטה: אבל באיזה מקצה לא
חנה קורן: לא, אבל זה לפעמים מוצאים בכתב.
אודטה: אהה...
חנה קורן: את ההשלמה של זה, זה מבחן שהוא מאוד משלים, זה שוב כמו האותיות, האזור של הראש, האינטליגנציה, ידע, שאפתנות, ההתלהבות. האזור האמצעי שזה האני, האגו, ככל שמישהו יותר אגואיסט הגזע שלו יהיה יותר גדול והאזור של איפה אנחנו באים, שזה גם השורשים, גם המיניות, גם המשפחתיות וגם כל מה שקשור לשם. כאן רואים הרבה מתח והרבה אי שקט, העץ, כאילו הוא רוצה לסיים את זה מהר וללכת וזה בן אדם מאוד חריף, מאוד אינטליגנטי, אבל מאוד חסר סבלנות לתהליכים ממושכים.
אודטה: והעץ הזה?
חנה קורן: כאן אנחנו רואים עץ חיוור, אתם רואים שהקו שלו הוא חיוור.
אודטה: וגם יש משמעות לכמה מהדף הוא תופס?
חנה קורן: מאוד מאוד
אודטה: שזה אומר מה?
חנה קורן: זה מישהו שעומד בפינה הוא נכנס לחדר, זה עץ ראשון, באמת השני שלו היה קצת יותר טוב. הוא עומד בפינה הוא קצת מבוהל, המון שטח לבן, לא מוכר, לא...רואים רואים...כאילו תדמיינו בן אדם שעומד כאן בפינה של החדר והוא קצת חיוור וקצת מבוהל ולא לא ...בקושי רואים אותו, בקושי אפשר לראות שהוא שם.
חנה קורן: העץ הבא, זה עץ מאוד מעניין של ילד שההורים שלו היו בתהליכי גירושין נפרדו, אפשר לראות שהוא מושך לשני הצדדים, הוא לא מוצא, הוא רואה את עצמו כגוזל ואת האחים שלו כביצים. דרך אגב, יש איזה שהוא ילד ששאלו אותו כשכולם למדו את ביאליק אהה.... מה יש שם בקן אז הוא אמר ששלושה הס פן תעירים קטנים, מהס פן תעיר אז זה...זה תמיד מזכיר לי.
אודטה: הס פן תעירים חחח.... מהשיר הס פן תעיר... חנה קורן: כן אז הילד נשאר עם השלושה הס פן תעירים שלו, אבל אפשר לראות ממש את הפיצול ואם אחר כך אנחנו רואים נטיות סכיזואידיות שכבר דיברנו עליהם, אז לא פעם זה קורה מהפיצול הזה של הילד שלא יודע לאיזה כיוון ללכת ולא יודע מה לבחור.
אודטה: מה את אומרת?
חנה קורן: ומעמידים אותו במבחן.
חנה קורן: זה גם ציור של ילד מאוד מאוד מתוסבך, מאוד סגור, אין שום פתיחות, אין ענפים, הכל שחור, מקובע, סגור מאוד, אין אוויר, כאילו ילד שלא ממש נושם כמו שצריך, ילד שמרגיש דחוי, מרגיש לא שייך, אין לו שורשים, הוא לא שייך לשום מקום הוא במצוקה שממש צריך עזרה.
חנה קורן: כאן אנחנו רואים עץ, שקודם כל הוא צריך להיות מיוחד, שימו לב שהוא מחליף את הצורה של הנייר, כולם מציירים בצורה כזאת על ה- A4 , הוא הופך את הנייר הוא צריך להיות מיוחד, ממלא המון שטח, מאוד אינטליגנטי.
אודטה: זה יהיה אימפריאליסט זה
חנה קורן: כן...מאוד שאפתן רוצה לכבוש, אבל לאו דווקא בצד החומרי, אלא בעיקר בצד הרוחני, זה מישהו שיש לו את הצורך להוכיח את עצמו בעולם האידיאי, ברעיונות בשאיפות, בלהוכיח את עצמו.
אודטה: ומה המשמעות שיש כל מיני קווים על הגזע?
חנה קורן: זה מתח, זה דריכות, זה הפסקות בהתפתחות ופה יש קצת הצללה שההצללה הזאת מלמדת על משהו מוצל באיזור הזה.
אודטה: הסתרה
חנה קורן: איזה שהוא משבר הסתרה ואיזה שהוא משבר שהוא היה צריך להתגבר עליו.
אודטה: ושורשים שהם כאלה שטוחים מה זה אומר?
חנה קורן: שהוא עצמאי, הוא עצמאי הוא בזכות עצמו, הוא לא זקוק לשורשים אבל אי אפשר להגיד....יש עץ אחר למשל שהיינו אומרים ששורשים כאלה הם שטחיות, לא פה כשהוא משקיע כל כך הרבה בצמרת ובנוף של העץ אי אפשר להגיד שהוא שטחי, כי הוא באמת ישב חצי שעה לצייר את זה. אבל תלוי מי.
חנה קורן: עוד פעם אנחנו רואים מישהו חיוור עם צלקת מאוד קשה שנשארה עליו ופרשת דרכים תמידית, זה כאילו לא הולך לשום מקום.
אודטה: יא אללה ממש רואה את פרשת הדרכים פה, זה לא עץ, זה פרשת דרכים.
חנה קורן: ממש ממש , זה מישהו שלא מסוגל לקבל החלטות שלא מסוגל להגיע למסקנה, שיש הרבה צלקות וכאבים בעבר שלו עם גרעין עדין מאוד חלש, מאוד חיוור, מאוד תלותי.
אודטה: כן וזה כאן מה למשל?
חנה קורן: כאן יש עלים שנופלים, עלים שנופלים הם קצת מזכירים.. כמו דמעות, שמישהו עצוב, מישהו בסתיו, מישהו בהרגשה שלו בסתיו, לאנשים כאלה אני אוהבת להגיד שהפתגם הסיני אומר שתמיד תמיד תמיד אחרי החורף בא האביב, אז גם אם אתה נורא עצוב עכשיו עוד מעט יהיה אביב...
אודטה: ומה זה שציירו שם אם אפשר, אדמה גלית כזאתי.
חנה קורן: אני צריכה לראות
אודטה: תחזירו רגע... הנה כאן את רואה?
חנה קורן: אהה... כן כן זה עליות וירודות זה ממש, זה לא אחיד הבסיס שלו לא אחיד.
אודטה: הבסיס שלו
חנה קורן: יש עליות וירידות
אודטה: אז כמובן לא לעשות ציור אחד בבית
חנה קורן: נכון לא אחד
אודטה: וגם לא להתיימר לדעת, זה ככה בשביל המושג אנחנו מראים פה.
חנה קורן: נכון
אודטה: מה יש פה?
חנה קורן: כאן אין בכלל שורשים, אין אדמה, מישהו מאוד דרוך, מאוד מתוח, מאוד לא חי טוב בתוך העור של עצמו וגם אין לו שורשים.
אודטה: אוקיי מה עוד עכשיו ? יש לנו עוד עץ? הנה...
חנה קורן: שוב יש לנו כאן עץ של נער מאוד ביישן, מאוד חיוור, אבל עם מלא פירות , יש לו המון פירות, פירות זה הרבה פעמים צורך לתת מעצמך, זה צורך להוציא, לחלק, אבל הוא כל-כך חסר ביטחון והא כל כך נמצא בצד.
אודטה: וגם אין שורשים פה.
חנה קורן: אין שורשים.
אודטה: שזה אומר ? חוסר קשר עם המשפחה שלו או מה?
חנה קורן: או קשר לא מאוד יציב, אבל החיוורון פה הוא מה שחשוב, זה איזה שהוא דיספרופורציה בין החיוורון לבין הפירות, איזה שהוא שפע רגשי איזה שהוא צורך לתת מעצמו, אבל חוסר ביטחון אפילו לתת את זה. אז הוא נשאר בצד.
אודטה: שמי יודע עם מתנתו לא תישאר דחויה.
חנה קורן: בדיוק ואז הוא לא מסתכן, לא לוקח סיכונים, לא הולך לאמצע הדף.
אודטה: מה אומרים לבן אדם ? ציירו עץ ? ארבע עצים ? ציירו ארבע עצים?
חנה קורן: לא, הראשון לצייר עץ, העץ השני ....תצייר עץ שני ולא מיד אחד אחרי השני, צריך קצת הפסקה.
אודטה: כמה הפסקה?
חנה קורן: עשר דקות, העץ השלישי אנחנו אומרים צייר עץ מהדמיון שזה באמת המינימום והעץ האחרון, שהפרפקציוניסטים מקפידים על זה, לצייר עץ בעיניים עצומות. כדי לראות איך אתה מתמצא במרחב, איך אתה מתמצא כשאתה לא רואה ואתה לא יודע מה הולך לקרות ואתה לא מרגיש בטוח. ואז יוצאים עצים אחרים לגמרי, והעץ הדמיוני, יש המון אנשים שלא יכולים.
אודטה: עד כדי כך הדמיון שלהם חסום.
חנה קורן: מישהי אמרה לי, לפני כמה ימים מישהי הייתה אצלנו במשרד והיא אומרת, אני יכולה לצייר מכונית? אם זה דמיוני אז תציירי מה שיש לך בדמיון.
אודטה: אם העץ שלך נראה כמו מכונית, מאה אחוז.
חנה קורן: בדיוק, אבל יש אנשים שלא יכולים להתחבר לעץ הדמיוני ויש אנשים שעושים שמה סנטה קלאוס שלם, עם כל מיני פירות וצורות.
אודטה: כמו בדיסנילנד
חנה קורן: כן דיסנילנד קטן.
אודטה: תודה רבה יקירתי
חנה קורן: תודה רבה