|
מאחר והוא כל כך סקרן וכל כך פעלתן וכל-כך הרבה דברים מעניינים אותו, כדאי באמת לתת לו להיות עסוק כל הזמן, אחרת ממש לא טוב לו בתוך העור של עצמו, אז ככל שהיה עסוק יותר ופעיל יותר, גם בדברים פיזיים וגם בתנועה הוא יהיה יותר רגוע.
קורין: אפשר לשאול שאלה?
חנה קורן: כן תשאלי.
קורין: את רואה איזו שהיא בעיית ריכוז אצלו?
חנה קורן :ריכוז ? יש לו קצת, קצת קשה לו להתרכז בגלל שהוא כל כך סקרן. ככל שבן אדם יותר סקרן, יותר קשה לו להתרכז בנושא אחד, אבל אם יהיה לו מגוון של פעילויות כמו שאמרתי קודם אז גם כושר הריכוז ישתפר.
קורין: יש משהו שהיית ממליצה עליו שהוא ילך שהוא יתעסק בו?
אודטה: בטח שהוא יהיה מהנדס.
חנה קורן: ספורט, ריקודים, שחייה איסוף עיתונים, כל דבר שיש פה פעילות ושמעניין אותו
אודטה: אל תשימי עליו שום פתקה.
חנה קורן: לא ללחוץ עליו, מה שמעניין אותו.
אודטה: תני לו לחיות
קורין: תודה רבה לכן
חנה קורן: תודה
אודטה: ועכשיו עירית
עירית: שלום
אודטה: כן יקירה
עירית: בקשר לבן שלי
חנה קורן: כן
עירית: חנה אני רוצה לשמוע קצת
חנה קורן: כן, קודם כל יש הרגשה קצת קשה אצל הילד הזה שלא מקבלים אותו, יש הרגשה שמה שרואים אצלו בגיל כל כך צעיר ...וכבר רואים שיש לו.....
אודטה: בן כמה הוא?
עירית: שלוש עשרה וחצי
חנה קורן: יש לו רגישות מאוד גדולה לביקורת ואני מניחה שזה התפתח מתוך זה שקצת מבקרים אותו יותר מידי.
עירית: אוי זה נכון...
חנה קורן: הוא קצת מרגיש נטוש, במיוחד הקשר עם דמות האב, יש חסכים ואני לא יודעת מה הרקע.
עירית: נכון מאוד כן, אני גרושה
חנה קורן: והאבא לא בקשר איתו?
עירית: דווקא קשר מאוד הדוק איתו אבל
אודטה: זו החוויה של הילד
חנה קורן: נכון מאוד
אודטה: החוויה הסובייקטיבית שלו
חנה קורן: אז שני דברים מאוד חשובים שיש לי להגיד לך: א. שוב פחות ביקורת עליו בגלל שהוא כל כך רגיש.
אודטה: פחות ביקורת ? אפס ביקורת עליו.
חנה קורן: נכון
אודטה: אין ביקורת בונה, ביקורת רוצחת.
חנה קורן: נכון, אז כמו שאמרתי קודם לא לתקן אותו ולא להראות לו מה נכון אלא באמת לקבל אותו כמו שהוא וכמו שהוא לא, עם כל היתרונות והחסרונות כי זה הוא. והדבר הנוסף זה באמת לחזק את הקשר עם דמות האב כי הוא ממש ממש זקוק לו כרגע.
עירית: אוקי תודה רבה.
אודטה: ועכשיו שושנה
שושנה: ערב טוב קודם כל רציתי לפרגן ולהגיד שהתוכנית שלך מהממת ואנחנו כולנו נהנים ממנה.
אודטה: אני מודה לך בשם הצוות שפשוט עושה עבודת קודש
שושנה: עכשיו בקשר לנכד שלי
אודטה: מה איתו?
שושנה: חנה?
חנה קורן: זה נכד?
שושנה: זה הנכד, כי האמא שלו עובדת
אודטה: בן כמה הוא?
שושנה: הוא בן תשע וחצי
שושנה: רצינו לדעת איך הוא, ולמה הוא מתאים בלימודים?
אודטה: אני אגיד לך ישר: לרופא, למהנדס להייטק
שושנה: עורך דין
חנה קורן: קודם כל תקראו באמת מה הילד המתוק הזה כותב, הוא כותב את השם שלו, הוא כותב בן תשע וחצי וכיתה ד'3.
שושנה: נכון
חנה קורן: רציתי לדעת מה אומר לך כתב היד שלי ומה האופי שלי ובאיזה מקצוע אני אוכל להצליח כשאהיה גדול.
אודטה: מתוק
חנה קורן: ממש מתוק
אודטה: עצם זה שזה מעסיק אותו
חנה קורן: נכון מאוד
שושנה: כן כן הוא סקרן מאוד.
חנה קורן: הוא ילד מקסים, יש לו חוש אסתטי מאוד מפותח, הוא אנושי
אודטה: אה...אם ככה אז תגידי גם את השם משפחה שלו אם זה ככה
חנה קורן: הוא ילד מקסים ולא תהיה לו בעיה ללמוד שום דבר, כי ממש יש לו קליטה מהירה ותפיסה מהירה והוא אנושי מאוד, מה שבטוח הוא יצטרך להיות בקשר עם אנשים, לא מהנדס.
שושנה: רק רציתי לדעת גם מבחינה חברתית הוא נורא בעל דימוי עצמי מאוד ירוד, הוא חושב שלא אוהבים אותו ולא משתפים אותו.
אודטה: יוצא לך דבר כזה?
חנה קורן: לא, ממש לא, הוא פשוט רגיש מאוד.
אודטה: אל תחשבי ואל תלבישי עליו רעיונות כאלה
חנה קורן: הוא מאוד רגיש ומאוד מוציא קודם כל מחושים ובודק איך מתייחסים אליו אבל הדימוי העצמי שלו בסדר גמור.
שושנה: תודה רבה לכן
אודטה: תודה רבה לך
בגלל ההיענות הרבה נקדיש בעתיד עוד פינה לכתבי יד של ילדים כי הזמן לא מרשה יותר
|
